סליחה,
סליחה על כל כך הרבה דברים,
על שברים ששברתי,
חלומות, לבבות, תקוות, על הכל.
סליחה שלא הייתי הבן לו קיוויתם,
שלא הייתי האב שהייתם צריכים,
בן הזוג המושלם,
או האח באש ובמים,
בן הדוד, האחיין או הנכד לו חיכיתם.
סליחה שלא הצלחתי, לא עמדתי בציפיות,
סליחה על מה שעשיתי, אמרתי, חשבתי,
סליחה על מה שלא,
לא הספקתי, לא רציתי, לא ידעתי.
סליחה שהגבתי בכעס, צעקתי, עזבתי,
סליחה שלא הקשבתי עד הסוף,
סליחה שברחתי, לא רציתי לגעת,
על הפעמים שכן.
סליחה שעשיתי בלי רצון,
שכל כך רציתי לרצות ששכחתי אותי,
רציתי לשמח כשבעצמי הייתי עצוב,
ששתקתי כשרציתי לשיר, לצחוק ולצעוק,
שלבשתי אפור כשרציתי צבעים.
סליחה מעצמי,
לא הגשמתי חלומות שרציתי לחיות,
פחדתי לחוות, לכאוב, להתאכזב,
פחדתי מקנאה שלי ושל אחרים,
יותר מהכל פחדתי להצליח,
סליחה.
סליחה שלא הקשבתי לקול הקטן שבפנים,
הקול החלש שנמוג עם הזמן וחזר וצעק,
סליחה,
לעצמי לא סלחתי,
לא קבלתי, ביקרתי, שפטתי לחומרה ולעגתי,
לא השלמתי או נתתי מנוח,
סליחה שפגעתי בי, שלא הייתי אני,
סליחה, לא עוד,
בסך הכל רק הייתי אני... |