|
הלכנו לראות "התפוז המכני" בבית אגרון
הוא הופתע לטובה מהסרט, הוא אהב אותו מאוד
מי שהייתי ראה את הסרט עוד בבית-הספר
היה לו מצב-רוח טוב וקליל, ואני הבטתי עליו מהצד עם חיוך
ברחובות האלו דברים קורים בשעות הלילה המוקדמות
קבצנים לצד מיליונרים, באותה פינת רחוב
ילדים וזקנים טועמים מיץ קפוא
ערסים ופריקים מביטים זה בזה בחיוך
יכול להיות שעישנו הרבה סיגריות
יכול להיות שלא רצינו ללכת לבית הספר יותר
יכול להיות שפחדנו להתגייס
יכול להיות שהיינו חופשיים בלילות קטנים אלה,
וידענו שלא בקלות נותנים לנו חופש
יכול להיות שרצינו למרוד,
ומרדנו בלילות בזה שהיינו חופשיים
אחרי הכול - כל דבר רצה לכבול אותנו
יכול להיות שאחרי רגעים קטנים אלה - הכול התמוטט
כל אחד ואחד תבע אותנו לעצמו
יכול להיות שנפלנו בכל המלכודות
ומה שנשאר זה רק כמה לילות בהם היינו חופשיים. |
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.