[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיגי הופ
/
מתהפך

אז איפה היינו... אה? מה? כתיבה חופשית במקלדת. אבל באמת מה
שהוא אומר אני לא מתייחס לזה, עם הזמן יהיה לי יותר קל לכתוב
חופשי ככה, אני אכנס לזון. אתה מרגיש איך כל המילים רוצים
לצאת, לפי הקצב, עד שתמלא מסך. זה שומר על שפיות. אני זוכר פעם
היה לי קיץ נהדר. כתבתי מצוין, הייתי מאושר, העולם היה יפה, לא
כמו עכשיו. הלכתי בערב כשעוד היה חם אבל פחות, וישבתי על ספסל
בגן, בגן בגינה הציבורית, בגן הציבורי ליד הבית. לא הייתי יוצא
הרבה זמן, אבל זה עשה לי את זה. אתה רואה אנשים כמו זו שהחליפה
בגדים בין השיחים. לא ישראלית. אולי יהודיה. איך אפשר לדעת.
מהבניין שצופה לגן גם ככה אפשר היה לראות הכול, וכמעט בטוח
מישהו/י ראה/תה. אבל אני ממשיך לכתוב לפי הקצב בלי ממש לנסח את
מה שיש לי לומר, יש לי מספיק זמן לחשוב מה אני רוצה לכתוב, כי
זה אטי מעט. כן, אני למשל אוהב לאכול בשר, יותר נכון אהבתי, כי
אני כבר לא אוכל בשר אדום, אני לא יודע איך מכינים אותו. ולא
אוכל בחוץ. אתה יודע, אתה קונה אותם בנתחים קפואים ומבשל
ברוטב, מה לא ברור? אני לא יודע, פעם המליחו את זה או משהו,
עדיין עושים את זה? אני לא ראיתי את אבא ממליח בשר בעשר-עשרים
השנה האחרונות. אפילו לא דופק שניצלים. אבל אני ממשיך לכתוב
למרות שנדמה שאין מה, כמו האישה, הנשים, שבאו אליי הביתה. ולא
שכבתי איתן, לפחות זוכר שלא, אבל אי-אפשר לדעת כי הן ידעו לשחק
בזיכרון. הייתה אחת שנדמה לי ששכבתי איתה, אבל אני לא בטוח,
אני בקושי זוכר אותה. היא לקחה אותי הביתה שלה כדי שאשכב איתה
שם. היא גרה באזור הזה, איך קוראים לו, איפה שהיה מגרש, ליד.
עכשיו יש את טדי. אבל אני בסדר עם זה שאני לא זוכר. אז נשים
ניצלו אותי מינית, גם אנסו אותי והתעללו בי, לא נורא, לנשים זה
קורה גם, אולי אפילו יותר. לפעמים הן בעצמן רוצות שמישהו יתעלל
בהן. יחסי שליטה יש בכל מקום, אבל אני אוהב למשוך את זה בקטנה.
גם ביחסים בין סתם אנשים יש משהו מיחסי שליטה ומשיכה. הפקידה
או משהו רוצה שהבוס, מייחלת שהבוס, יעשה לה דברים. מדמיינת
אותה מוצצת לו את הזין ואיך הוא יגיב. זה בסדר, זה טבעי. אבל
לא מזדיינים ככה חופשי, כי אז לא נוכל לתפקד. בגלל זה נוצר מצב
ששני אנשים מדברים ביניהם דברים סתם, ואף אחד ואחת לא יודע
שהשני רוצה אותם כאן ועכשיו, כמו שהם רוצים. זה קצת מוזר, אבל
רק ככה החברה תתפקד, בלי לדחוף זין וקוס בכל מקום. אבל אני אדם
עניו ונחבא אל הכלים, ולמרות שאני יכול אני לא ממש רוצה. כאילו
זה יכול להיות נחמד, אבל לא שווה לי להשקיע בשביל אורגזמה
קטנה. לא טעיתי באיות. כאילו איפה החיבור בין האנשים שזה יותר
חשוב והיה לי יותר ממנו. כי זיינתי נשים שאני לא זוכר, ואהבתי
נשים שאני זוכר היטב. וזה מה שזה אומר, שאהבה אמתית היא בלב,
ולא בחשקים. למרות שבאהבה היו גם חשקים, אבל אהבתי אותן. איך
זה נגמר? הלכו לדרכן. לא היה להן זמן אליי. לפעמים ניסו לבקר
ובגלל אי-הבנה לא המשיך. פעם לא יכולתי לפתוח כי הייתי שיכור
ומטורף, ולא רציתי שתראה אותי ככה. ופעם מה קרה פעם, לא זיהיתי
אותה. הייתי עם אזניות אם היא קראה בשמי. לפעמים נדמה שלנשים
אין רגשות, אבל כמובן שיש. הן רק שותקות כשצריך לדבר, ומדברות
כשצריך לשתוק. אבל אני בסדר עם מה שבא, החיים זה פיקציה, לא
צוברים פה כלום, הכול חולף עם הרוח, אפילו הפירמידות ייעלמו
יום אחד, או לאט-לאט. הכול נגמר. ואנשים, החיים שלהם מאוד
קצרים והם לא יודעים ולא יכולים לשלוט בכלום, רק למראית עין.
כי בכל רגע משהו יכול להתהפך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בא לך להזדנגף
איתי קצת,
בובה?







אד המתאבד בעוד
הצעה מגונה


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/9/17 10:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיגי הופ

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה