בשנות הילדות זה היה התיקון,
מגע מרגיע, ליטוף מנחם,
חיבוק שעטף,
נשיקה שדחתה כל כאב,
ביחד חסמו, עמעמו,
לא הרשו לכאב לעבור.
המגע יצר בועת הגנה,
עולם משלו,
ושם היא נוצרה,
בועת הבדידות, מוגן ובודד,
הגנה ובדידות כזיווג של שלווה,
אשליית ביטחון.
עם חלוף השנים,
התחלפו,
הבדידות עברה לחזית,
אוסרת מגע, אינה מרשה,
מגנה בכל כוחה,
כך לא תיתכן פגיעה.
גדלנו, איבדנו מגע,
פיתחנו צמא אדירה,
תשוקה חנוקה לעוד קצת מגע,
להירגע בתוך החיבוק,
בליטוף המנחם, בנשיקה.
בלית ברירה,
יבוא היום,
נאלץ שוב לבחור,
לאפשר מעבר, חדירה,
קצת מגע בתוך הבועה המגינה,
לזכות שוב במגע מנחם,
בגירוש הבדידות,
במעט חום, נחמה. |