"בוא, יושבים לתכנן",
כך הוא אמר,
"אתה נרדם בשמירה, ישן בעמידה..."
"את מה?" בתמימות העזתי לשאול,
אתה מה?! אתה מעז לשאול?"
הוא צרח, התנשף, אחז בראשי ואז התמוטט.

"צריך לתכנן את היום,
צריך לתכנן את מחר,
השבוע, החודש, השנה,
אם הייתי יכול הייתי מתכנן מחדש גם את אתמול,
הייתי מתכנן שוב את הכל!"

"אבל אתמול כבר נגמר,
הוא עבר, האמת?
היה כיף." היא אמרה,
בצהלה של שמחה.

"לא נורמלית", הוא צווח כמתוך חלום של זוועה,
"לא הספקנו כלום!" הוא לחש באימה,
"הייתה רשימה, פספסנו המון!"

"בוא תירגע", אז אמרתי,
"עצור, תנשום, אני אדאג למה שאפשר,
תהנה מהרגע, תהנה רק לרגע,
שחרר, תעביר אחריות לאחר,
מה דעתך? תעביר אחריות אליי?
אתה רק אורח, לא, אל תיעלב,
אתה ללא ספק אורח אהוב,
אבל לפעמים טורדני ומציק, כמו זבוב,
עף במעגלים, חוזר וחוזר,
אי אפשר את הכל לתכנן,
יש דברים מפתיעים, צריך רק לזכור לגדול,
אפילו כשנראה נורא,
את יודע, הכל לטובה, שחרר."

"בדיוק, שחרר, בוא למגלשה,
לרכבת הרים, פעם למעלה ופעם למטה,
החיים יעיפו בלי שום שליטה!
נצחק, נבכה, נעלה ונרד,
עלה נידף בסופה, עם החיים,
ללא מטרה, רק נרגיש ונחווה!"
כך היא אמרה, בטוחה שזכתה בקרב,
זכתה במלחמה, בטוחה,
מהיום היא תנהל, אותי ואותו,
עם כל גחמה!

"מצטער יקירה, אל תתעצבי,
אל תבכי ואל תסתגרי,
גם את סך הכל אורחת,
אני אקבע, אנהל, בזמני,
על פי שיקול דעתי,
שניכם מוזמנים, לעזור לתכנן,
להביע דעה, לא יותר,
לחוות יחדיו, אבל אני מנהל,
נהנה מהרגע, מתכנן לעתיד,
תמיד מודע שהכל משתנה,
תכניות נעשות, נבנות, נרקמות,
הן רק בסיס למה שארצה לשנות,
בעתיד כשאגיע, אזכור,
זה סרטון שיצרתי, לא חוק בל יעבור,
לא אור אדום, או תמרור עצור,
בזרימה, בצמיחה, בשמחה לקראת מה שיבוא,
דרכו נגדל, ניצור, נהנה ונחווה."