בית א':
שני חיילים על לוח עץ, מונח לו על שולחן ישן.
חייל לבן, חייל שחור, מה אני מבין בכלל.
אלו שעות הבוקר, והעלים נושרים זה סתיו, שלא עבר.

פזמון: זה שיר הערש של הסתיו, שגורם לי להרגיש מאושר.
זה שיר הערש של הסתיו, שבילעדו אני מרגיש מיותר.
זה שיר הערש של הסתיו שגורם לי להרגיש מאושר.
זה שיר הערש של הסתיו, שבילעדיו אני שום דבר.
בית ב':
בתוך מרפסת עזובה, על השלוחן, מונח הלוח.
חייל שחור, חייל לבן, השמש כאן אני בטוח.
רוחות של סתיו בצהרים, הזמן חולף ונעלם.
ורק אני עומד בינתים, ומביט על העולם.
פזמון:
בית ג':
שני חיילים על לוח עץ, הצבע כבר לא משנה לי.
שחור לבן, כחול אדום, זה ניגודים, כן כך נראלי.
שעות הערב או בין ערביים, השמש נעלמה בינתיים.
ואני עומד בפתח, יש כאן קושי יש פה מתח.
היריבות הלא נגמרת, הסתיו עוד כאן היא מספרת.
פזמון:
בית ד': שעות הלילה לוח עץ, שולחן ישן על המרפסת.
הכוכבים הם בשמים, ורוח לילה מזמרת.
עלה נושר שצף במים, בתוך שלולית מול המרפסת.
המלחמה חלפה בינתים, המציאות המאכזבת.
החיילים הלכו לישון, ואני יושב ומחפש פתרון.
פזמון ×2:
בית ה': ואז אני סוגר את דלת המרפסת.
היום נגמר. עכשיו אפשר לחלום כאן, עד מחר.

שני חיילים על לוח עץ,
אחד שחור אחד לבן, מונח לו על שלוחן ישן.