באמת שהיא לא יכולה לראות מ-עבר
היא לא רואה את הפרצוף שלי מול הפרצוף שלה
יש לה מה שנקרא "קהות חושים",
אבל אני חושב שאצלה הם לא קיימים
כאילו, יש לה את חמשת החושים פיזית,
אבל הם לא נקלטים אצלה בפ'נוכו שלה
כאילו, אנשים עוברים לה מול העיניים,
והיא רואה אותם, אבל לא באמת,
אתם מבינים מה אני אומר?
כאילו, מדברים אליה או איתה, והיא שומעת,
אבל לא ממש שומעת, אתם מבינים?
שום-דבר לא נקלט
היא לא מפנימה דבר
יש לה איזו מטרה אחת גדולה ענקית בוערת בקצה האופק,
והיא לא רואה כלום מלבדה, והולכת אליה עיוורת
כל מה שבדרך זה רק קולות רקע,
אתם מבינים מה אני אומר?
זה כאילו היא זומבית, או מהופנטת

רק אני תוהה מה יקרה כשהיא תגיע למטרה הזו שלה,
ותיגע בה, והיא תתפוצץ כמו בועת סבון
מה יקרה אז?

כל העולם שלה יתמוטט,
והיא תסתגר מפני החיים,
ותכאב את כל חייה אל המוות.

אני יכול לכתוב עוד שיר, רוצים?
אין לי בעיה.

היה איש אחד ש-כל הזמן היה אובד בתוך עצמו,
הוא מצא נחת רק בחיים חומריים
כשהוא היה צריך לחשוב, זה היה רק מעשי
לא היו לו הרהורי נפש או מצפון או דת,
הוא לא התרפק על העבר או בחן את חייו,
הוא לא הסיק מסקנות רוחניות או פילוסופיות
הכול היה מחושב ומעשי,
כי ככה הוא היה, מחושב ומעשי
לכן גם הוא לא היה יכול להרהר
תמיד הוא הביט על אנשים מהרהרים בפליאה,
הרי הם לא עושים כלום!
משהו זע להם בתוך הראש, אבל מה?
ממה הם מתמוגגים, אם לא ממעשה מעשי שעשו?
לכן הוא פחד מאוד למות,
כי מוות היה נראה לו כמו כלום גדול,
הוא לא היה דתי בכלל,
כי הוא לא היה יכול לחשוב במושגים כאלה
הוא עשה הכול לשמור על גופו,
כי בשבילו גופו היה הוא,
הוא לא הבין מה זה נשמה
וכשהגיע לגיל מופלג, עשיר כקורח,
כל הכסף שבעולם לא יכל לקנות לו עוד חיים,
והוא היה מבועת
הוא לא הבין שגוף והוא עצמו הם דברים נפרדים
לכן על ערש דווי, הוא ביקש שיקפיאו אותו בחיים,
בדרכים מאוד מתוחכמות,
כדי שיפשירו אותו ויהפכו אותו צעיר וחזק,
כשהטכנולוגיה תאפשר זאת
ועד היום הוא תקוע בתוך בלוק קרח,
המסכן.

אני יכול עוד שיר, אין בעיה.

הייתה ילדה יפה שהייתה ילדה גדולה,
אבל היא הייתה קטנה
וכולם אמרו לה שהיא גדולה,
אבל היא אמרה שהיא קטנה
ככה יצא שהיא הייתה גם קטנה וגם גדולה,
אבל אף-אחד לא ידע,
שהיא זונה.

הייתי חייב, בשביל החרוז.