קהילות בינלאומיות מתיישנות במהירות, וגם אני איתן
כמו כלב קשור למלונה, בלי אוכל בשיא החום,
ובלי שתייה, שמתייבש לאט-לאט בלי שאף אחד יעזור לו,
כי אף אחד לא רואה אותו ולא יודע שהוא שם
אני התרעתי מפני ניוון יצירתי של "עם הספר" והעולם כולו,
כשנהג אוטובוס חושב שמגיע לו יותר כבוד מסופר
וכותבים כבר מזמן לא יכולים להתפרנס מכתיבה
הם יכולים אבל להתפרנס מעבודת כפיים, כן,
כמו שאמרו לי לטגן המבורגרים במזנון,
כלומר חיות מתות, ולתת לאנשים לאכול,
כי זה עדיף על לכתוב, "הרי כולם יכולים לכתוב"
חדשות - לא כולם יכולים לכתוב,
כמו שלא כל אחד יכול לעשות הרבה דברים חוץ ממה שהוא עושה
אני לא יכול לנהוג על אוטובוס, נכון,
אבל נהג האוטובוס לא יכול לכתוב
מסקנה - גם לי מגיע כבוד
כל השירים והסיפורים כמו השירים ברדיו -
היוצרים שלהם מקבלים תמלוגים?
לרוב בכלל לא יודעים מי יצר את השירים,
ומעל לזה מי באמת כתב את המילים לשירים
האנשים הרגילים כותבים את השירים שכולכם אוהבים
מפועלי קיוסק ומכולת, עד אלה שאוספים פחיות
המילים מתגלגלים למוזיקאים שיוצרים למילים מוזיקה ושרים,
ומי שכתב את השיר באמת, לא מקבל אפילו אגורה,
ואפילו לא הכרה, אף-אחד לא יודע שהוא כתב את השיר,
ולרוב גם הוא עצמו לא יודע בכלל שעשו מהשיר שכתב מוזיקה
לפעמים הוא בכלל שכח שכתב את השיר,
שומע אותו בטעות, ולא מזהה
לא שאת כולם באמת מעניין מי כתב את השיר שהם שומעים,
הלו הם שומעים מאות שירים ביום
אבל אם הם באמת רוצים לדעת, הם לא ידעו
גם מי שכתב את השיר - לא ידע,
ובטח לא יקבל תמלוגים וקרדיט
כי אומנות זה כמו פרחים,
היא נמצאת בכל מקום, כולם אוהבים שהיא שם,
וכל אחד יכול לקטוף ולקחת הביתה
והיא מיוצרת בכמויות עצומות.