כשהוא עבר את הגשר האחרון,
הוא לא ידע לאן
שדות ריקים ללא יבול נפרשו כמו אדמת בור,
כל הדרך אל האופק המרוחק
הייתה מן חדווה בתוך תחושת חוסר האונים,
והוא התחיל ללכת
לא היה לו מים,
אבל הוא מצא ברזים ישנים שפעם השקו את השדות

הליכה מתחילה בצעד,
ושדה חוצה שדה,
כמו כבישי העפר המתמוטטים התוחמים את השדות לאורך ולרוחב
ארבעים לימונים נפלו משמיים כמו מאן, והוא אכל הכול,
אפילו את הקליפה,
רוחץ אותם באיזה ברז חלוד,
משחיל פלח אחר פלח ללשונו החמוצה

השמש בערה, והזיעה נזלה,
והעיניים לא ראו ברור
מכות חום טפחו על ראשו,
והוא הלך וכשל בצעדיו,
מרגיש הוזה
ואז מצא פלג מים שהוביל לבריכה קטנה שהייתה בור,
התפשט עד תחתונים והשתכשך במים
להקות ציפורים חגו מעליו, והוא חייך אליהם,
לא רחוק היה עוד ברז,
ואפילו עץ חרובים
הוא אכל ושתה והתרחץ, והפך רענן,
ויצא שוב לדרכו לחפש את אהבתו.