רחומתי,
תקתוק השעון פועם בנו,
בקצב לבבות הדדי.
מחוג השניות מדייק אותנו,
במילים שנונות, כלבבי.
מחוג השעות מעצים געגועיי,
כאומר, חכה, הן תדע -
זה הזמן שלך ושלי.
לוח השנה נוגן לנו ארבע עונות,
כל יום שחולף, מעצים תובנות ורגשות.
ימינו בטוב חולפים עלינו,
עוטפים כל נים של הוויה משותפת.
מתת אל, יש יאמרו מזל -
והנה שוב, הלב פועם במהירות
והיד הכותבת, רוטטת.
עוד בוקר מאיר לנו פניו,
והמנגינה, לעולם אינה נגמרת.
שואף אל קרבי את ריחך המתוק
ובך, מלבבת כעת
בת צחוק.