ראי כמה הרגליים שלה יפות. הן לא נגמרות. זה הסטילטו אמרת לי.
הסכמתי איתו. בעיקר כשהיא עם האדומות. יש באדום משהו חי. נושם,
מתריס, סקסי. משהו ממגנט.
אני מסתכלת על הטבעיות בה היא מתהלכת ואני רוצה גם. כמוה. כמו
שלה. ארוכות עם סטילטו אדום.
אקנה לך אמרת. ואכן, ליום הולדת 38 חיכתה לי קופסא. נעליים
מהממות. בדיוק כמו שלה.
הרגשתי כמו כלה לפני חתונה. עשיתי מקלחת חמה. התמרחתי
והתבשמתי. השמלה היתה מוכנה מזמן. גם הגרביון והענק מברצלונה.
הוצאתי אותן מהקופסא כמו היו ספר תורה. מיששתי את העור. ליטפתי
עם כריות אצבעותי את התפרים והאבזם. הצמדתי לאף. שקלתי בשתי
ידיי.
אברא כדברא פיזמתי לעצמי.
התיישבתי בקצה המיטה ממש מול המראה. התחלתי עם השמאלית.
מתחתי את הרגל לפנים, סובבתי מעט את מפרקי הקרסול. תענוג
לעיניים.
בסך הכל סטילטו ואיזו תחושת עונג. מדוע חיכיתי כל כך הרבה
שנים.
הנחתי את שמאל על הרצפה. יכלתי לחוש בגובה. במרחק הזר מהקרקע.
וביופי.
מיששתי את שולי השוק ואת הקרסול - לוודא שהם אכן שלי. הוד
והדר.
משהו מן המלכותיות שבנעל דבק בי. יישרתי את הגב, הרמתי מעט את
הסנטר.
הופיעו אצלי גינונים שמעולם לא ידעתי שחבויים בי. כמו שחקנית
קולנוע או תאטרון
בחדר ההלבשה. העולם מחכה רק לי.
לקחתי את השניה והתכופפתי לעבר רגל ימין. נתקלתי בקושי.
אוקיי, אמרתי לעצמי. ההר יבוא למוחמד. הנחתי את השוק הימנית
על ירכי השמאלית
וקבעתי את הסטילטו במקומה. תחושת העונג שאפפה אותי היתה קרובה
לאורגזמה.
נשכבתי לאחור והתחלתי מניעה את רגליי כרקדנית קאן קאן. פיתיתי
ונינעתי לעצמי.
גרביון ונעל. זה כל הסיפור. איזו מפגרת שרק עכשיו אני מגלה את
זה!
הייתי מרלין מונרו ומדונה ואז צלצל הטלפון. אמרת שאתה למטה
וקדימה, לרדת שלא נאחר.
לקח לי מעט זמן להתייצב על שתי הסיכות. ההשתקפות מהמראה היתה
של מליון דולר. כמה רציתי לשמוע את זה על עצמי.התהלכתי מעט
ברווח שבין המיטה לארון.  המראה לא לנעליים. כמה שמחתי שזו
מסעדה ולא צריך ללכת יותר מדי.
דידיתי לאט לדלת. משתפרת עם כל צעד. יבורכו ממציאי המעלית
ברכתי במעלית. אני שבד"כ בוחרת מדרגות גם לקומה רביעית, הזמנתי
אותה לקומה ראשונה.
שאיפה ארוכה ויצאתי מפתח הבניין לעברו. לאט. רגליי היו ארוכות
ארוכות לפחות כמו של נעמי קמפבל. ידעתי שמבחוץ אני אלוהית.
לראשונה מאז שאנחנו מכירים, יצאת מהצד שלך על מנת לפתוח לי את
הדלת. מליון דולר אמרת סורק אותי מכף רגל עד ראש וכולך
זיקוקים. מליון דולר שלי.

חוסכת לכם את הקטע של המסעדה - הייתי פצצת הערב. הורעפו עלי
מחמאות. האגו שלי לא ידע רגעים כאלה.
כשקמנו להפרד מכולם, שניינו מבושמים. הוא יותר, אני קצת פחות -
הצלחתי לשכוח לרגע שאני עם סטילטו ופסעתי כרגיל. בצעד השלישי
איבדתי שיווי משקל ונפלתי ממרום תשעת הסנטימטרים.