אסנת אינציגר-אלון / סף הוויה |
ואני מבקשת חסד לפני אחרון
על חוסר יכולתי להבליג.
ימים עד בלי דיי ממתינים לי
מבליחים את האור באפילה מזדמנת
נושקים נשיקת נעורים מצלצלת
ללחיי ששבעו נדודים.
והלכתי בדרך לא דרך
מזדכה על חפצים ישנים בחיי
מותירה עקבות שתגיע אחרי לאסוף
שברי חלומותיי הפזורים בחייך.
ואתה כהולך אלמוני מתעכב בזו הדרך
משתהה לאסוף את חלומותיך שלך
לתהות יחד בקנקן הבריות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|