|
כשהיא קמה בבוקר לקול ציוץ הציפורים
רוח מבשמת את שערותיה
היא שמה לב ומחייכת, ולא אומרת דבר,
ואז מרתיחה את קנקן המים
הרוח מטשטשת עקבות רגליים בחול
מתיקות מצמיאה עומדת באוויר,
כמו אות אזהרה
קשרים נפרמים בין לבין בתחושת דגדוג מענגת,
היא סוגרת את הדלת. |
|
|
אני הבתולה
הקדושה,
אני הבתולה
הקדושה,
אני הבתולה
הקדושה,
האם אתה שומע
אותי?
אינך סובל
יותר,
אינך סובל,
אינך,
עבור.
לא בתולה,
בפרשנות של
וולך. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.