אנחנו אנשים של החיים. החיים קשים, אבל אנחנו אנשים של החיים.

שימי תבורי שר מאוחר בלילה, ואנחנו עם משקאות,
זורמים מבירה וסיגריה וגראס, אנחנו לא מתעסקים עם כימיקלים.
אנחנו בוכים על אהבות אבודות, ומקוננים על מר גורלנו בעולם
האפל הזה,
אבל הכול מתוך שמחה ואופטימיות, למרות שעמוק בפנים אנחנו
יודעים שאין לה שום בסיס.
מגישים לשולחן מתוקים ופיצוחים, מדליקים את הטלוויזיה על ערוץ
האופנה בלי קול,
גם זוהר ארגוב מקונן, ואנחנו מקוננים אתו, וגם דקלון
לכל אחד מאתנו יש אישה שאנחנו אוהבים, אבל היא שונאת אותנו,
זו לא אשמתנו, פשוט העדפנו להישאר נאמנים לדרך שלנו, וזה לא
מצא חן בעיניי הנשים שלנו.
מה אפשר לעשות, עמוק בפנים אנחנו אוהבים אותן יותר מאשר את
עצמנו,
אבל גברים צריכים לעשות מה שגברים צריכים לעשות. אין ברירה.
תשנאי אותי, בובה, תתעבי אותי, אני אמשיך לאהוב אותך,
אנחנו הגברים השמחים טובי הלב, ועל גבינו הרבה חטאים,
הלבבות שלנו נשברו עשרות ומאות פעמים, והנפש שלנו חתוכה לכל
אורכה,
יושבים ושומעים מוזיקה מזרחית, שותים בירה, מעשנים סיגריות
וגראס,
מפצחים פיצוחים ואוכלים מתוקים, ואוהבים, תמיד אוהבים.