|
ואולי
לקרמבו אין עתיד
אוכל אותי
ביופי המגניב
שלי
לקסמים
ממילא אין עתיד
מעלימים אותי
לאופק המגניב
שלי
זה אני שמנסה
מפתח שרירים בחזה
מיילל כמו תינוק
בסיפור שלא נגמר
לאוויר
לפתע יש צבעים
מקטינים אותי
לשקט הנעים
שלי
לחמסין
יש אופי הפכפך
הופך אותי
ומטיל על הצד
שלי
זה אני שמנסה
מרקד לבד כזה
מבשל את העולם
לסיפור שלא נגמר.
>>>>>>>>>>>>>
על משקל השיר "סיפור שלא נגמר" - בביצוע טל גורדון. |
|
|
בן לאדן, מה
לעשות, יוצר
אצלי הרבה יותר
אמפתייה מאשר
ג'ורג' בוש
הקטן. תודו שגם
אצלכם.
ככה זה עם
תימנים.
אחד בוש ונכלם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.