עם שוך התשוקה,
דעיכת הלהבה,
הגחלים איבדו חומם,
פסקו מלהאיר באודם,
האש כבר לא תוצת.
כשהיצירה אינה בוערת, מכלה,
המגע אינו שורף,
החלל אינו מלא בריצוד הלהבה,
ההתרגשות פוחתת,
חסרה עוצמת ההתפרצות.
אז היא מגיעה, הרגיעה,
כמו מים בזרימה, בצליל נעים,
המגע חמים ולא מכאיב,
השגרה מוצאת את עצמתה,
בכוח של תנועה חלקה.
הדיבור שקט ומתגנבת הקשבה,
הסביבה מזינה ומתאפשרת צמיחה,
רק אז, מתוך שלווה,
הזרעים אשר הופצו באש,
יפריחו אהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.