שם בשקט, הירח הלבן שוכב על השמיים
מסתכל עלינו מלמעלה, בוכה
שומר את הסודות הכי קוסמיים שלו בינו לבין האלוהים
וכולנו מקשים וכואבים, מרגישים בודדים, ריקניים

יושבים בשקט, השמש החמה שורפת
את התמימות, כמה כואב
שותק ולא אומר דבר, רק שתיקה בין ההמון שבחוץ לבין אלוהים
ואף אחד לא אומר דבר שקט שמחריש את האוזניים

ואני שואל: האם גם אני בחוץ? האם גם אני חלק מההמון?
הבודד, הכאוב, שסובל ומחכה לישועה
המון שלם מלא בתקווה, כאב שורף מן השמש החמה
וכולם על הכדור הזה מחכים רק לך, מחכים לישועה