|
הָיִיתִי כּוֹתֵב שִׁירָה לָדַעַת
מִי אֲנִי
רְגָשׁוֹת הִסְתַּרְתִּי בַּחֲרוּזִים
כָּל חָרוּז גְנֵיבָה סִפְרוּתִית
לְהַדְפָּסָה בִּכְרִיכָה רַכָּה
שִׁירָה הָיְתָה יְדִידַתוֹ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם
וְהַמְשׁוֹרֵר הָיָה הַשָּׁכֵן הָרַע
עִם הַקִּיר המשותף שֶׁמַּרְגִיש כְּמוֹ מְחִיצַת חֲרוּזִים
עַד שֶׁעָבַר דִּירָה |
|
|
קמה בבוקר.
קוראת שני
סלוגנים עם
הקפה.
צוחקת.
הולכת לעבודה.
צוחקת.
מדקלמת לאנשים
בעבודה את
הסלוגנים
שקראתי.
לא צוחקים.
מאושפזת חודשיים
במחלקה
פסיכיאטרית.
אחת בפגישה של
"מכורים
אנונימיים
לסלוגנים
מטופשים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.