אבטיחים בשמש, וגם הראש שלי
"אתה מבטיח לי לאהוב אותי תמיד,
לכבד ולהוקיר אותי,
בחולי ובבריאות, בעוני ובעושר,
עד שהמוות יפריד בינינו?"
לא.

משקפיי שמש כהים מסתובבים ברחובות סביב הקניון
קשה להבחין אם זה יהודי או ערבי
יש לו משהו גדול בכיס, ואני לא חושב שהוא שמח לראות אותי
גם אני לא חושבת
"אדוני, מי אתה?
אתה מחבל שבא לפוצץ את כולנו כי אתה רע ואכזר?"
לא.
"מה יש לך בכיס?"

הוא הסתובב בכל הקניון,
ובסוף קנה ארבעה ספרים
זה קצת הרבה, לא? או קצת?
"איזה גבר! איזה קול מלטף, כמו משי!
הוא קנה שניים של סטיבן קינג, עוד אחד קלאסי,
ואת החטא ועונשו! היית מאמינה?"
"אני נרטבת...."

"האם אתה רוצה להיות בן-זוגי,
להתעלס איתי באהבים כדרך קבע,
לבנות חיים של אהבה ושיתופיות,
עד שנהיה זקנים מכדי לזהות זו את זה?"
לא.

הוא חזר מהקניון,
היו לו ארבעה ספרים בתוך שקית אטומה
בשמש הזו הוא הזיע נורא,
ממש חשבתי להציע לו מעט מים מהבקבוק, חחח...
בסוף הוא נכנס לחדר שלו, ולא הסתכל עליי אפילו
טוב, זה בגלל שלא לבשתי את השמלה ה-ורודה...
זה די מובן...