מצלצל בפעמון
הרוח יורדת בצינורות
במרזבים
הגיון שאף אחד לא מבין
פנים שכולם עיניים
נרדם בישיבה מול המסך הגדול
פרטים אקטיביים משתוממים עליו -
הוא משתומם עליהם
אם אף אחד לא מתאמץ בשביל אף אחד,
אז למה בכוח
משתנה לעתים קרובות
לעתים קרוב, לעתים רחוק
הרוח פורצת מתוך הבית,
ולא להפך
העיניים מאירות את הירח
בד שמכסה את החלק העליון של הגוף
בלי אף מטרה שמישהו יכול לראות
הרבה כוכבים שנופלים כמו שברי זכוכית
ילדים שרוצים להגיע הביתה,
אבל אין להם רגליים
כובעים שמכסים את האוזניים
בזמן שהכול נגמר -
ושום דבר לא נשאר
או שהם לא מבינים,
או שהם עושים את עצמם לא מבינים
כך או כך - הפרט נשאר לבד. |
