[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אם עד שנות השמונים ספק שנות התשעים עולם השירה התחבר לעולם
האומנותי כמעט בקשר אסוציאטיבי. אבל אז משהו קרה נתנו להם את
הרכב שלנו בעולם של שוויון. וקיבלנו רכב שרוט מסריח מאלכוהול
לא מצליח להתניע ועל השמשה הקדמית כתוב שמח.
הכאב הוא לא רק על כך שהצליחו בניתוח מסורבל לנתק את השירה
מהאמא שנקראת אומנות, ונתנו אותה למאמצת שנקראת בידור. אלא על
השומרים שעומדים בכניסה למועדון, ולא נותנים לאינטליגנט
המיוסר להיכנס  לבית שלו עצמו. המסכן בחוכמתו אומר אל דאגה אני
לא רוצה להשתלט רק להיכנס. שכל אחד יקבל את החלק שלו, אבל
השומר מצידו טוען  שקיבל הוראה מגבוה לא לתת "להם" להיכנס. הוא
טען שהם סיכון, ומסתבר שלמבצע להשמדת החברים שלנו נתנו אפילו
סיסמאות כמו: אליטה, התנשאות, ואפילו גזענות. כלומר בגלל מקרה
כאוב שקרה לפני שנים... אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.  
ביוזמה אחרונה לפני יאוש מוחלט, הלכתי לבדוק מי זה הם. כלומר
מי ההוראה מגבוה. היפנו אותי למגדלי השן. אותם מגדלים שסבי
וסבתי ישבו ונהגו. שלא כהוגן המקום מיושב ע"י הגבוה. כשנכנסתי
ביראת קודש ובאי ידיעה מהבאות חשכו עיניי, הייתי בטוח שאני
נמצא בספר המיועד לגיל הרך. עשרות בבונים רצים שם מצד לצד
וצורחים, צורחים ללא הגיון, צורחים ודוחפים זה את זה. לא ברור
למה הבריונות, לא ברור מה הפרס, אולי הראש שלנו, אבל המראה היה
הזוי.
בדרכי החוצה מלווים אותי צרחות של אחד הבבונים שאומר לי תן לי
את הארנק שלך מספיק שנים הוא היה שלך הגיע הזמן שהוא יהיה קצת
אצלי, מהפחד נתתי לו פה עדיף להיות חכם.
ומצד שני אותו אחד שהתכלית שלו היא הנאה רגעית. הנשק שלו הוא
פנס שמסנוור את כולם. מאחורי הפנס אין כלום, והוא הוא הקיסר,
המלך, המוביל. הבדיחות מזכירות את השפה שראיתי במשרד שם, אחד
צורח משהו ללא קשר, נטול חוכמה וכולם מרעים לו בעיוורון.
הנחמת שוטים של האינטליגנט הייתה אומרת שלפחות מישהו היה נהנה
מהכוח הזה. אבל אותו קיסר שהסגידה לו היא אין סופית, לא עושה
כלום עם הכוח הזה פשוט זורק אותו לאוויר.
כלומר לאחר הביקור במשרד שהוא המקרו הלכתי על המיקרו והתוצאה
שם הייתה עגומה שבעתיים. המלך שזכה בזכות הסנוור ואותם אנשים
עמוקים וזוהרים הצטיירו כחיות מוזרות "והחכמים" שבין
האינטליגנטים  התחילו לצרוח כמו בבונים בשביל לתקשר, ואולי
בשביל לשרוד.
המלך, המלך לא מסתכל לטווח הארוך. החותם לא מעניין אותו.
האלכוהול שלפני והבית הגדול שאחרי, החיי רווחה אלה מה
שמעניינים אותו. העבודה- החיים בעצם הם דרך בשביל להגיע לתכלית
שהם הנאות רגעיות מה ההיגיון?!
האם ההיגיון לא קיים. האם הגוף הריקני הפך לשולט. השמח,
הבבוניזם, הכוח, הוא הוא הכובש. והפילוסופים דינם סקילה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש סיבה שמוצצים
אותי ולא אצבע.

אני שמנמן
וחמוד.





אגודל, הגודל לא
קובע


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/8/17 7:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שלומי שולי

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה