השמיים שלי כבר לא צבועים באפור,
הם צבעוניים ומזג האוויר בדיוק בטמפרטורה הנכונה,
אפילו קצת קר לי באמצע הקיץ, ולפעמים אני מתכסה בשמיכה.
אני יכולה להישבע שכולם מחייכים לי, אפילו המים בנמל שביפו
קורצים לי לרגע.
וזו מחצית השעה הכי נפלאה שהרגשתי בזמן האחרון,
ואני עדיין לא מוכנה להפוגה,
אני לא רוצה שיגמר
לא מוכנה להתמודד,
ככה אני בסדר, הלוואי שיימשך לנצח
כי הכיסים ריקים והחומר נגמר,
שיימשך עוד קצת
גם לי מותר לברוח,
רק טיפה
הלוואי שיימשך לנצח.