אז כל יום אני מנסה מחדש,
לשעבד את הזונות שלי לעבוד בפרך
אבל הן בחורות טובות, והן שונאות אותי
מקללות אותי כל חיים מחדש
אבל אני לא נכנע לגחמותיהם הקדושות,
וממשיך להיות רע ואכזר,
כי אני חיה, כי אין בי קדושה
והן הורגות אותי כמו חיה,
כן, הנקמה לא מאחרת לבוא
הן כובלות אותי ומתיזות את ראשי,
ואז מבתרות את גופי ושולחות אותו לכל רחבי כנען
בשרי המדמם והמרקיב פרוש על פני מרחבים עצומים של הארץ
הקדושה,
ונשמתי מתענה בעולם שמעבר

בנות יקרות שלי, אני רוצה לומר,
חטאתי ומבקש את סליחתן
נקמתכן הייתה חריפה מדי,
אך די ב-קש הגמל לפוצץ את בועת הזעם.

הוא מבקש מחילה מקדוש ברוך הוא,
ובינתיים השמש קופחת אף בלילות הקיץ

אני משתחל לתוך הנרתיק כמו תינוק בחיק אמו,
מחפש מקום צר וחם להתנועע בו

והיא אומרת שהיא אוהבת אותי,
והיא אומרת שהיא אוהבת את כולם,
והיא אומרת שהיא לא אוהבת אותי,
והיא אומרת שהיא שונאת כמעט את כולם

אבל זו הילדה הבוגרת שהלכה לבדה בעיר העתיקה בירושלים,
כדי לאתגר את עצמה מול פורעים בלילות
כל צליל וכל רמז צל,
כל רחש נשימה...
יכול להיות סכין.