[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פעם הכל היה פשוט יותר. זה מה שתמיד אומרים או לפחות מנסים
לגרום לנו לחשוב. רק שאף אחד לא באמת מספר לך על פעם, על מתי
זה יצא בדיוק. יש כאלה שבשבילם פעם זה נוסטלגי, משהו שהיה לפני
כמה שנים, כשהתהדרו ברעמת תלתלים והקבוצה שלהם בדיוק לקחה
גביע. יש אחרים, שבשבילם פעם זה רגע קצת יותר מכונן, כמו מסע
כומתה או חופה, ויש את אלו שהולכים רחוק - ושולפים לך איזה פעם
של לידה או זכרון מעומעם של מישהו שמריח את הפרחים, דווקא
מלמטה. פעם גם יכולה להיות קצרה, נקודתית, איזה רגע שבא וחלף,
כשבאת לשלוח לה הודעה ופספסת אותה בשתי דקות. לעיתים, פעם גם
יכולה להיות תהליך, תקופה, משהו הפכפך בסגנון של "אחרי
הלימודים, לפני הצבא" או "אחרי הצבא, לפני הלימודים". אפשר
לומר שפעם, לפחות במידת מה, היא המשתנה התלוי של החיים. פעם גם
יכולה להיות היא ויכולה להיות הוא, פעם יכולה להיות ריח שלה
שנתפס עליך חזק או הפעם ההיא ששמעת את השיר ההוא, וידעת.

פעם, לפני שלושה חודשים, החליט התוכי של הזקנה מבן גוריון 47
לפרוש כנפיים ולעוף למקום יותר טוב. ובינינו, אפשר להבין את
זה, בסה"כ מאז שבעלה נפטר, היא די איבדה את החשק לטפל בתוכי
שגם ככה לא יודע לדבר. אז התוכי עשה מעשה, והחליט להתיישב
דווקא על העץ שבגינה, בבן גוריון 26, שפעם הייתה משהו משהו.
הבעיה היא שבאחת הדירות בבניין, גר בחור שלא הצליח לישון. זה
נכון שהוא גם לא ניסה יותר מדי, אבל לפעמים אתה פשוט צריך
לעצום עיניים ולתת לראש לנוח. משימה לא פשוטה כשאיזה תוכי ערס
מזמין את כל בעלי הכנף בשכונה לקריוקי ציוצים וצפצופים בכל
ערב. אז פעם, כשחלפו מספר לילות על גבי שבועות של מחסור בשינה,
החליט הבחור  שהגיע הזמן ללכת ולדבר עם התוכי. האמת שהוא בכלל
תכנן להוריד את העץ איכשהו, אבל דווקא היא שיכנעה אותו שזה לא
כדאי, ושהוא מדבר כ"כ יפה הרי, אז אולי משהו יצליח להיכנס
לתוכי. הבחור לא התמהמה, התארגן על עצמו בזריז, וירד לגינה, שש
אלי קרב.

עברו שבועות, העונות התחלפו, וחגים בפתח. הבחור מעולם לא מצא
את התוכי. בדיוק כשהתחיל לתהות אולי היה זה רק חלום, נגלתה
לפניו אותה ציפור מפוארת, במלוא הדרה. הבחור שיחק אותה קול,
הרי הוא היה מלך הסמול טוק, מאלה שמדברים בלי הפסקה, אלא אם
מישהו התערב ועוצר אותם. הוא היה בטוח שהוא הולך לגמור את זה
בדקה. התוכי הנלהב הרגיש כאילו הוא מביט במראה. אדם שמדבר ללא
הפסקה? תנו לי עוד! הוא כ"כ התלהב, עד שהוא הציע לאדם שלוש
משאלות בתנאי שיחוס על העץ שלו. זה היה קל, הבחור ידע בדיוק מה
הוא מחפש. המשאלה הראשונה הייתה לראות אותה שוב, לראות אותה
שוב ולהיזכר - האם עיניה חומות כענבר או יותר בגוון שהשמש
צובעת את האדמה, ממש בטרם השקיעה? המשאלה השניה הייתה לשמוע
שוב את קולה - להיזכר ולהרגיש שוב, לרגע אחד, את הדגדוג העדין
שעובר באוזן, כשצליל בוקע מגרונה. והמשאלה השלישית, הייתה
לשכוח שכל זה קרה. לקום מחדש בכל בוקר כאילו היא לא הייתה,
כאילו נמחקת באור הזריחה.

פעם היה בחור, שמצא עצמו בתוך לולאה. הייתה שם גם אשה אלמנה
שגרה בהמשך הרחוב, ותוכי ערס פואטי שנותן משאלות בגינה. לחשוב
כמה פשוט יכול היה להיות הכל, אם דברים פעם היו מסתדרים בשבילם
אחרת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לך לעזאזל!





המכחישנית


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/17 12:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב שטרן

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה