[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מבוא
זה סיפור על נחש שיצא עד לקצה העולם כדי לטפס על ההר הכי גבוה
שיש. וזה לא סיפור אהבה, זה סיפור על נסיון לשכוח אהבה. וכמו
שבטח הבנתם, זה לא כזה קל, כי לנחשים אין רגליים והם צריכים
לגרור את עצמם עם כל הציוד. דמיינו את הפרידה הכי קשה שהייתה
לכם? הבוקר הזה שלא הצלחתם לצאת מהמיטה? ואולי סתם לילה של
הוללות כשלמחרת הייתה לכם פגישה ממש חשובה על הבוקר בעבודה?
עכשיו תקומו ככה כל בוקר ותעברו את זה כל יום. וזה לא משנה אם
קיץ או חורף ואם אתם כמעט מחליקים בשלג או שוקעים בחול. בעולם
של תקבולות כיאסטיות נחשים מטפסים על הרים בגדול. וכאן מתחיל
הסיפור האמיתי.

חלק א׳
הגיבור של הסיפור שלנו קם בוקר אחד והבין שלנשום זה כואב. אהבה
לא ממומשת היא הכי כואבת שיש, בעיקר כזו שאתה גם לא יכול לבוא
ולדבר עליה או איתה. אהבה שכזו היא הכי טהורה שיש והיא מורכבת
מאלף ואחד עתידים אפשריים שאתה מפנטז, אבל מציאות אחת שפשוט
גדולה עליך. אתה יכול לבנות עולם שלם ולסדר בראש את כל הבדיחות
שיצחיקו אותה וממש לשמוע אותה צוחקת! רק שאם לשמוע את הצחוק
שלה היה פרי הדמיון, הרי שתמונות שלה עם חבר שלה זה כבר אמיתי
וכואב כמו אגרוף בבטן. וכשאתה נחש? אתה כולך בטן וזה חתיכת כאב
ללבוש על עצמך כל יום.

חלק ב׳
אז בוקר אחד החליט הנחש שזה כבר לא בשבילו ואולי מרחק זו
התרופה הכי טובה לכל המצב הלא בריא בזה (אין ספק שהזמן בסיפור
לא עשה, לא עושה וגם לא יעשה את שלו). עכשיו אהבה טהורה שכזו
היא כמו אלהים. יש בדיוק אחת ממנה והיא תמיד איתך, תמיד סביבך,
תמיד בך. אהבה טהורה שנמצאת בכל דבר וכל דבר נמצא בה - כי
החיים טובים יותר רק בידיעה שיש אותה. כי אתה מרגיש טוב יותר
רק מלחשוב עליה ובימים שאתה איתה זה הסם הכי טוב שעשית בחיים
שלך. אבל כמו תפוח אחד שנפל על הראש של איזה בריטי מנופח לפני
ארבע מאות שנה, הכל הולך בכיוון אחד. למטה. זה היה ההגיון והקו
המנחה של מר נחש. ואם החיים מושכים אותך למטה? אתה תלך למקום
הכי למעלה שיש כדי להיפטר מזה. הגיוני, לא? אז מר נחש חיכה
לקיץ, זמן טוב לשינוי, נפרד יפה מכל מכריו והחליט שהוא יוצא
למסע. לצאת עד לקצה העולם ולטפס על ההר הכי גבוה שיש והכל
בשביל לשכוח ממנה.

חלק ג׳
זה לקח לו שבע שנים פלוס מינוס שלושה שבועות, אבל הוא עשה את
זה. הוא פגש שלל טיפוסים בדרך וצבר לו כ׳׳כ הרבה חוויות
וזכרונות (וזה לסיפור אחר) ואפילו היה עם נחשה או שתים... אבל
רק כשהגיע לפסגה הצליח להבין את הדבר הנורא. לא היה זה אלהים,
לא סנה בוער ואפילו לא הקול ששמע בראש מדי פעם, אחרי שניסה
מיליון סמים כדי לשכוח אותה ובדרך ממש דפק לעצמו את המח. זו גם
לא הייתה הבטן שהתחילה לקרקר כשהרעיב את עצמו בשבילה ומקרקרת
עד היום. זו הייתה אמת אחת ויחידה - האמת. ומהי אותה אמת אתם
ודאי תוהים? האמת היא שגם אם הייתי יוצא לקצה העולם ומטפס על
ההר הכי גבוה שיש לא הייתי נפטר ממך כי את זורמת לי בורידים.
את זורמת לי בורידים ואת מדליקה לי את הלב. אפילו השקט בין
פעימה לפעימה הוא שלך. ובכל נשימה שאני לוקח אני מכניס אותך
לריאות, עוצם עיניים ומחכה ליום שנוכל לשבת ובאמת לדבר על
דברים. פשוט לדבר. תמיד אהבתי לדבר ותמיד אהבתי אותך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הסלוגן הזה כתוב
בכתום


גרפומן הסלוגנים
מתוך הדף האחורי


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/8/17 14:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב שטרן

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה