סוף הקיץ  
8.10.2011
הרבה  עצים גוועו השנה, יבשו זקופים ומתו.
אומרים: בגלל הבצורת. שנה שביעית ברציפות.
לא אצרו עוד כוח, לפתע השחירו עליהם
גבוהים, נפיצים, ענפיהם ככפיסי-עץ;
השנה שרפה השמש את השדות: יבשים, צהובים לכל מלוא העין
ימים ארוכים בלי קץ. האור מסמא עיניים.
בשדרה ליד הכביש, כל עץ שלישי גווע ומת
עדיין עומד, ענפיו-זרדים, לא יוריקו עוד עם בוא הגשם
רוחות רפאים של עצים
כל כך הרבה קיצים הם עמדו, נתנו צל לנבטים צעירים שהנצו, גידלו
דורות חדשים הגנו מגשם, מרוח, משמש על כל החוסים בצילם
נתנו מפרים הטוב, המתוק בנדיבות,  בשפע,
על גזעם חרטו זוגות אוהבים את שמם
הפכו אדמה ומים למתק ועסיס לכל דורש
אפילו עצים ותיקים אינם שורדים יובש כזה.
וכבר סתיו, ואני מביטה בחלון: הימים מתקצרים עלינו
האור נעלם לאיטו, מוקדם,
החום כבר פחות יבש ומצמית;
לא רק עצים ותיקים מתים השנה אצלנו:
כי האדם עץ השדה
בכפרי אף העתיקים באילנות קורסים אחד אחד
מזדקנים, שחים לעפר, מתכווצים, דוהים באחת, ואינם;
עצב הסתיו באוויר. והלב מתכווץ.
ומה שהיה שוב לא יחזור.
הקיץ שלנו הולך ותם.