מי אני? צעק הילד ורקע ברגליו.
מביט אל האופק ומבטו שובב.
ברחוק הזה שם, השמש חמה וקסומה,
אצעד בגאון להרגיש את חומה.

כשהגיע ליעד ומולו כוכב אדיר אימתני של אש,
באישונו השתקף אור וממנו נבע בכי מתרגש.
אך עורו העדין צרב, שרף והאדים
וידע הוא שלא יחווה יותר ליל כוכבים.

מי אני? צעק הילד וקמץ אגרופיו.
מבטו אל האופק, וליבו רחב.
ברחוק הזה שם, מהדהד צחוק של אמת.
מגדלי אושר קמים וגשר הצער מתמוטט.

כתת רגליו במסעו אל הצחוק הכנה,
כשבפיו טעם מתוק של עולם קצת שונה.
נשבר כשלפניו אבן נגף שאינה במקומה,
נפל ומעד אף מבלי להיתקל בה עצמה.

מי אני? צרח כשהוא חבול בברכיו,
מביט אל האופק, מוחה דמעותיו.
מדמם יצירתיות, מדמם חלום ונעורים
וברחוק הזה פתאום ראה שכולם נטועים בחייהם, משעממים.
מנוהלים בכללים נוקשים שהמציאו פעם כמה משוגעים,
שחיפשו לביית אותנו ולקטלג לפי מדדים אמפיריים, ספירים.

מי אני?? צרח הילד וכל גופו מתכווץ.
רחבים אופקיו אך גופו תש מלהתרוצץ.