[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כלבי אשמורת
/
הרי הגורל

אלה היו הימים של החורף.
הגשם נשב בחלון.
אני לקחתי את העט, וציירתי גלים.
היא פרצה את הדלת כמו רוח סערה,
כולה ממוקדת מטרה,
אמרה אני לא זזה מכאן,
עד שנאהב לנצח נצחים.
איך שאתה רואה את זה,
אין לך ברירה.
טוב, אז נאהב, אמרתי,
והתחלנו לרקוד בריקוד אהבהבים.
אני נשאר, היא הולכת וחוזרת.
אני ישן, היא עובדת ומבשלת.
אנחנו מזדיינים בלי הרף,
פשוט כי אין משהו יותר טוב לעשות בעולם האומלל הזה.
והרב ד"ר אומר שאנחנו חיות,
ולא אכפת לנו.
לא משנה מה נעשה, תמיד נהיה חיות,
בעיניים של מישהו, של מישהי.
"אתה רוצה להגיד לי שאתה אוהב אותי?"
היא שואלת בלעג.
"איזו ברירה יש לי," אני עונה,
"הרי הגורל קשר את לבותינו יחדיו,"
והיא אונסת אותי באלימות.
אחר-כך אנחנו יושבים במרפסת,
ושותים תה ירוק קר.
היא אומרת שאין תקנה לעולם,
כי הגאולה קשה מדי לביצוע,
ולכן העולם יידרדר יותר ויותר,
עם הטוב ועם הרע,
ועם כל הכוונות הטובות של הרב הד"ר הטוב.
אני נכנס לסלון דרך הפתח הרחב,
ומנגן אופרה.
זה תמיד גורם לה לבכות.
ואני בוכה כי היא בוכה.
ושנינו יושבים מול העיר עם כוסות תה ירוק קר,
ובוכים,
כשהלילה עודף אותנו בטל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אבא שלי היה
ערומקו
רק בסיקסטיז




אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/8/17 11:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כלבי אשמורת

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה