השיחים שחורים כי החושך ירד,
הלב לוחש כי הוא מפחד מעוד ברד,
הרעש שמגיע מהחושך לא יגרום לי להתעניין.
הראש נמצא בעננים,
הלילה מחפשים עניינים,
הרעש בשיחים יכול ללכת להזדיין.
אחד מעשר, לבד במדבר,
נושם את היובש, הרעב לא נגמר,
מרסס ברחוב, רועד בלי סיבה,
אולי נמות במצעד הבא.
שם על שקט את כל מי שברחוב,
מתמקד לרגע בשקף הישן, הצהוב,
פעם הכל היה פשוט יותר.
מלטף לו בעדינות את הג׳ינס,
האולר חרט ״אנחנו נהיה הקינגס״,
עוד סכין עובר ושוב הוא עושה עצמו לא זוכר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.