ככה בלי יותר מדי רגשי אשמה או בירורים,
יש סירה קטנה ועליה ארבעים ושניים ילדים קטנים
לכל שנה ילד, לכל יומולדת ילד
לכל ברכה, לכל קינה, לכל חורף שחנק את הנשמה,
לכל קיץ ששרף את הלב שלך,
פיצוץ
היו לי חיים יפים פעם, לפני שנולדתי,
זה היה לא מזמן, לפני ארבעים ושניים שנים
איך היא סגרה את הדלת והשאירה אותי בפנים,
ואמרה לי לשתוק, לא לדבר, לא לצעוק,
ואני רציתי לצרוח,
אבל היא כבר הייתה לבושה רק תחתונים
אמרתי לה שהקיץ לא משהו, ואין לי סדר בארון,
ואם היא רוצה - היא יכולה להחליף לי גרביים
אבל היא רק צחקה בקול של מכשפה,
ואמרה שאת העיניים שלי אני לא אקבל חזרה
היו לי חיים יפים, אז לפני שהתפוצצה
היא הייתה יפה, אבל רעה,
ומכוערת נורא בתוכו של הנשמה
לקחתי את הכלב לטיול, ומאז לא ראיתי אותה
ישבתי על ספסל אבן, והזלתי דמעה.
