אז מה אם את בודדה,
גם אני בודד רוב הזמן,
יושב במסעדה עממית ומזמין לי טוסט
"על איזה לחם אתה רוצה את זה?" שואל אותי המלצר,
ואני לא יודע מה לענות לו,
זו מסעדה עממית או לא?

בחורף יורד גשם, וכולם מתכסים בשמיכות
אני מתכסה במעילים וצעיפים ויוצא לשוטט ברחובות
אנשים אומרים לי "מה נשמע, אדון?" אבל בכלל לא מצפים לתשובה
ואני מדלג מעל שלולית והולך לכר הדשא בו אמרת לי שאת מאמינה
בי,
אפילו אם אני לא מאמין בעצמי

דברים השתנו מאז, שינו את הגן,
וכר הדשא הוא לא אותו דשא, וגם לא אותו עץ
והשנים עברו בתרדמה עמוקה, אבל גם בעשייה רבה,
וכשפניתי אלייך לקבל דרישת שלום, השבת את פניי ריקם,
ואפילו פחדת ממני משום מה

אני כבר לא חושב עלייך, עלינו, הרבה בשנים האחרונות,
ולמעשה אינני חושב עלייך כמעט בכלל
אבל חשבתי שאת המותק שלי, וראיתי עצמי כמותק שלך,
וחשבתי שכך זה יישאר
אבל דברים משתנים כה מהר, ולפני שהבנתי כמה מהר, הלכת ולא
שבת,
ואני נותרתי עם זיכרון קטן של אהבה קטנה, שהייתה מתוקה.