|
אחרי שמתה פורה נשארתי לבד
לא מצאתי מילים
חושיי נתקהו בעבר
מבלי יכולת להרגיש מעבר
לא ראיתי דמויים
דמויות נשארו דומם
צבע היה צבע
וקיר היה קיר
שיחה עם חבר הפכה לאוסף מילים
ושלום על השביל היה רק צליל
האישה שאיתי הלכה ובאה
וכמוה אהבה באה והלכה
אהבות הפכו להתחלה אמצע וסוף
ותמיד ידעת שהסוף יגיע
כאן ועכשיו עברו לעתיד
ומה שהיה אחז בלפיד
טעמים וריחות צבעים צלילים ותחושות
צעקו את עצמם מולי ועליי ואני שכחתי את קיומם
עד שבא הניצן
ירוק וקטן זקוף ואיתן
תמים ועיוור לחום היום וקשיי החיים
ומבליט בצבעו את יובש האדמה מסביבו
צומח ויודע שזה מקומו
וצבעים מאי שם באו
וצלילים מחלון שקופים ויפים
וריחות באוויר
וטעם החמצה הוחלף במתקתק
ותחושת כאב חזרה ופתחה דלת לאושר
בדמעה שאלתי למה
בגלישתה ענתה
כי נתת לי |
|
|
"מט. עם
הרץ!!!"
"כל הכבוד."
"אמרתי לך שאני
יודע ללכסן
מטריצות של 8 על
8 או שלא
אמרתי?"
איש האלגברה
הלינארית משביז
את קספארוב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.