|
גיל 20. נכון גם ל30.
הן היו אלה אותן השנים
ואותם חברים ישנים נושנים
שאמרו לי דברים שאינם נכונים
ושרטו בבשרי עמוק מבפנים
הן היו אלה אותם הפחדים
אותם חששות מחדרי ילדים
שהקשו על כולם אותי להרדים
עד כי שמש זרחה בקדים
הן היו אלה אותם רגעים
של מחזות אימים ועוועים
בהם לא היה כלל נעים
ומרחקי מהמוות היה אך פוסעים
הן היה זה אותו הגורל
יעוד שהוליך אותי שולל
הן היה זה אותו המזל
שהותיר אחרי לכתו חלל
מכולם השתחררתי,
ועד הנה הגעתי.
שוב איני פוחד,
כסלע עומד.
את כל הצרות בכוחי להסות
ובכל להתנסות.
אולם נותרה בעינה שאלה יחידה- מה עתה עלי לעשות?
הן היה זה גיל עשרים,
והן היה זה גיל שלושים.
עשור חלף, ומוזר לגלות
שנותרו אלה בדיוק אותן השאלות. |
|
|
- בובה, בא לך
שנייה להכנס
איתי לאוטו?
- לא, תודה.
- נו, בואי נעשה
סיבוב.
- לא, תודה.
- נו בואי, רק
סיבוב קצר.
- קצר אה? אז
באמת לא
תודה.
נשבעת לכם, זה
באמת קרה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.