|
יוֹבְשָׁן שֶׁל דְּמָעוֹת.
מְאֻופָּקִים רְשָׁמִים מִן הָעַיִן הַפְּקוּחָה.
שפָתַיִם לַחוֹת חוֹתְרוֹת מַגָּע
נוֹשְׁקוֹת כְּבַהַתְחָלָה.
נִפְעֲרוּ סְדָקִים סְבִיבָתִיִּים.
שֶּׁמֶשׁ נוֹטֶפֶת וּמַשְׁלִימָה עֲנָנוּת רִגְעִית.
נְמָלִים חוֹרְטוֹת בַּבָּשר הַחַי
צְמֵאוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה.
אִם נִדְלִים הִרְהוּרִי אָהֲבָה.
אִם שָׁמַיִם מִתְמַלְּאִים דִּמְעָה.
מֵעַל כִּפָּה תְּכוּלָה
מְסוֹכֶכֶת מַשְׁלִימָה.
זוֹ בְּווַדַּאי אַהֲבָה מִדְבָּרִית
בֵּין חוֹלוֹת וּרְגָבִים קוֹרְעִים וּמְייַסְּרִים.
מִתְעוֹפְפִים בָּרוּחַ הַמּוֹתִירָה
גַּעְגּוּעִים קְרוֹבִים.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי |
|
|
עכשיו פתאום
קלטתי למה האיש
האדום בצד צורח-
זה מרעב.
והחארות עוד
מנפנפים לו כל
הזמן בננות מול
העיניים... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.