|
היא הייתה יפה כשהיא הייתה בת 16
היא האמינה באהבה כשהיא הייתה בת 16,
וגם אני הייתי בן 16, וגם אני האמנתי באהבה
אבל קרה לנו מה שקורה לכולם - אגו
אף-אחד מאתנו לא רצה לוותר בשביל השני,
כל אחד מאתנו התייחס כאילו השני שייך לו
היא רצתה שאני אעשה בשבילה,
אני רציתי שהיא תעשה בשבילי
פתאום היה גורם חדש - תועלת
מה התועלת בך? שאלנו זו את זה
ושכחנו את היקר מ-כל - את האהבה,
ש-רק היא לבדה מספיקה
אז נפרדנו, בגיל 22,
כל אחד מאתנו הלך פגוע עם האגו שלו,
אבל התנחם באגו שלו
אבל האגו לא חיבק אותו,
ולא חימם אותו מתחת לפוך בלילות קרים
האגו לא צחק מהבדיחות שלו,
ולא הוקסם ממנו, ממנה
כשנפגשנו שוב בגיל 40 היינו מורעלים ומקולקלים
בכינו שהיינו כה טיפשים
כל-כך הרבה שנים הלכו לאיבוד במשחקים עם אחרים,
כש-כל מה שרצינו היה זה את זו,
האהבה האמתית שפרחה בגיל 16,
ולא השכלנו לטפח אותה. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.