העיניים עצומות,
כשאני פוקחת קצת קשה לי להתרגל לקרני האור כמו אחרי שינה
עמוקה
אבל אני פה, ואני ערה.
אני מדליקה עוד ג'וינט, מוצצת ומוצצת,
מניעה את הראש מצד לצד לבדיקה טכנית מדויקת
ו... כן - החרא הזה משפיע עליי.
לפני שאעצום שוב את העיניים מרימה את בקבוק הוויסקי
הוא כל כך כבד למרות שמרגע לרגע הופך יותר קל
מוזגת לנו עוד צייסר והבקבוק כמעט וצונח על השולחן
הוא כל כך כבד למרות שמרגע לרגע הופך יותר קל
זהו, אני מוכנה.
זו אני של מאחורי העפעפיים.
אני מדמיינת את לשונך בין הרגליים
ועוד לפני שנפרדו השפתיים
אתה צולל.
טוב נו אתה הרי צוללן, בעצם מדריך צלילה.
ובדיוק סיימת לימודי רפואה,
אוו... כמעט בטוחה שהצטיינת בסבב גניקולוגיה.
וודאי בחרת בתת התמחות בוגינולוגיה
ואל תתפסו אותי פה על הטרמינולוגיה
אני חיה פה פרק גנוז מהמיתולוגיה
לא מוזר שהוא לא צריך לקחת אוויר?
אז בזמן שאני חושבת לי שזה מוזר...
שהוא עושה עבודה טובה ממני עם גופי שעבר,
לבעלותו הבלעדית לפחות למחצית השעה
אנסה לפקוח חריץ צר לעולם שנמצא
לעבור מסבב פנימית לרפואה משלימה
קורי עכביש ארוגים למשעי בין העפעפיים לריסים התחתונים
ומבעד לחריץ שנפער ערפילים כבדים וסמיכים
אל תפחדי הוא לוחש לי מתת המודע, את ממוסכת להפליא
גם בעיניים פקוחות לא תראי מי אני.
ואז... הוא תפס אותי.
אישונו נתקל באישוני ודעתו הוסחה
החליט לבוא לומר שלום בקומה העליונה.
עבר דרך הרמה ובין הגבעות
טיַיל נרגש בדרכו אל הפאס.
השפתיים מגששות אל שפתיים
הלשון מדגדגת, לוחצת, משתדלת
אין כניסה. לא רוצה.
הוא יודע שהוא עילוי אוראלי, צעדיי קטֵנים על רשתו הדביקה
והוא כבר לוחש לי באוזן שיש תה קר תוצרת בית שיביא לי למיטה
וכל מה שהוא רוצה כעת זה ללטפני עד שאירדם
וכמה מיותר וטיפשי מצדי יהיה אם אצא ואיעלם
אז אני נשארת, נושמת עמוק, אני בסדר... אני בסדר. |