[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בלונדה קטנה
/
מכירים תסכול?

מכירים תסכול?
שאת יודעת כבר את כל התשובות ויצאת ממש בסדר בסיטואציה הזו של
הפרידה, אבל היית פשוט רוצה שייצאו אתך בסדר באותה מידה?
עכשיו, זה ממש קל ! את לא מצפה להרבה כי הרגילו אותך כבר לצפות
לכל כך פאקינג מעט! בא לך פשוט להתקשר ולהגיד לו מה היה יכול
לעשות כדי שזה יהיה רק הוגן. כי זה לא נעים להגיע אליו הביתה
לאסוף את הבגדים שלך כשהוא בו בזמן משחק כדורסל מטר משם,
כשקבענו שעה עוד בבוקר. אה, ולקבל בגדים של בחורות אחרות
בשקית, זה מצב שיכול להימנע בקלות אם רק היית שואל את השותפות
שלך מה שלהן, או שם לב לאורך של השמלות שהוא פי שתיים ממני
בערך. אבל לא, את לא מוציאה, כי את כבר מקוטלגת כ"מכבידה"
ו"חופרת" וכל מיני ביטויים מעליבים לפחד והימנעות של הצד השני
מתקשורת או יחס מכבד. בעיקר כי הוא כבר הפסיק לחשוב על הצד
שלך, עכשיו, זה רק הצד שלו. איך הוא מרגיש, מה נעים ובעיקר לא
נעים עבורו.
עכשיו הבעיה שכבר אמרת פעם אחת לגבי הבגדים והסברת בדיוק מה את
מצפה כי את מבינה שהצד השני פאסיבי כרונית. ואז... שקט. הוא
חוזר למאורת הפאסיב המפוארת, מקושטת בצבעי מרקר בציורים של
פטריות ופילים וסרטונים מצחיקים בפייסבוק. את באמת לא מחפשת
סיבות ליצור קשר, פשוט יש פינות בסיסיות שצריכות להיסגר והן
דורשות פעולות מינימאליות לביצוע. אז את מבקשת שוב.. וליצן
הפאסיב שיותר מזכיר לך כבר פסל דומם שקפא במבט חסר נוחות שמאמץ
חיוך לא משכנע, שוב אומר לך שאת צודקת ונענה לחיוב. ואז..שקט.
מה עושים עכשיו? מוותרים על בגד גוף תחרה ומוטות צליה שהשאלת
מחברה?  למה? כי את מפחדת "להכביד"? את מפחדת לשבור את הדימוי
הפייתי שיש בראשו כשחושב עלייך? עוד לא הבנת שאת כנראה עוד
בחורה כבדה שרוצה לדבר הרבה על כל דבר, כמו מאיזה סרטון
מצחיק שהוא ראה פעם על סטודנטיות לפסיכולוגיה ומגדר בבן
גוריון.
מכירים תסכול?
שלחת מייל פתוח וכן שאת רוצה הזדמנות נוספת לשניכם למרות
הפערים וההבדלים ביניכם וחיכית בסבלנות מעל שבוע לקבל תשובה.
כי קשה לו, כי הוא לא יודע, כי הוא לא יכול לשבת עם עצמו
ולהחליט מה הוא רוצה. או שאולי הוא יודע בדיוק, אבל קשה לו...
קשה לו להשקיע את הזמן בלבטא את זה עכשיו... זה כבד! קשה למצוא
לזה זמן בין הכדורסל לג'וינט ולהגייה מה תעשה עם עצמך יום
אחד.
הקטע הוא שהציפיות כל כך נמוכות... נמוכות... שאחרי שהוא ענה
למייל הרגשת שבא לך להביא לו חיבוק ושאת כל כך מעריכה אותו על
התקשורת הפתוחה וכל המילים האלה שתוקתקו על המקלדת כמו אמא
לילד בכיתה א' שלמד לכתוב "כלב". אחרי איזה יומיים את שואלת את
עצמך איפה הוא אמיתי?! במייל? או בכל שאר החיים שבהם מתרוצץ
ופועל בקלילות? האם באמת אין לו יכולת לייצר אינטימיות או שהוא
יכול לה רק עם גברים? שלא דורשים ממנו כלום, שלא מכבידים עליו.
ולמה לעזאזל את עוד מתעסק בניתוח האופי שלו במקום לשחרר אותו
שימשיך בדיון הזה עם עצמו בעצמו.
מכירות תסכול?
שיש לך חבר, והוא חתיך ושעיר בזקן כמו שאת אוהבת וכשאת רוצה
לחבק אותו כל הגוף שלו מתכווץ? כשאת רוצה לשכב איתו הוא מת
לברוח לסלון, אבל נשאר כי זה מה שמצופה ממנו? ואת כבר די
מרגישה את זה, אבל גם ויתרת על מלא סקס מבחינתך השבוע ואת רוצה
את זה פשוט בשביל עצמך ובשביל לנסות ליצור איזה חיבור של שניכם
ולהפוך לזמן מסוים לאחד. ואז את בהריון פתאום.
מכירות תסכול?
שבאמת הגעת לאיזו נקודה נמוכה ואין לך יותר כוח להניע את עצמך,
ואת עכשיו צריכה לרדת מעמדת השליטה כשהתמיכה שלך היא בן זוג
חלש שמפחד להחליט,להתחייב,לתקשר,ליזום. הוא מפחד בינתיים ואת
מנסה לרדת כדי לבכות, כדי להיתמך ואת מבינה כבר שאף אחד לא
יתפוס אותך. הבעיה שכבר שחררת את הידיים ואת בנפילה חופשית ואת
מתחילה לתפוס בסלעי חרסית וחלוקי נחל עד שמצליחה להיעצר, על
אמא, דופן ההר, לפני הקרקעית, מזל. לטפס מעלה יותר קל.
מכירות תסכול?
שאת השנה תחגגי ל' שנים ועוד ל'א הרגשת ביטחון אמיתי בזוגיות?
של'א הכרת מישהו שהחליט ל'א לוותר עלייך בסופו של דבר?
ותאמינו, השתדרגת עם השנים, הפכת רגישה יותר לאחר, מבינה
ומכילה, יש לך מאגר של סובלנות לעבוד על חוסר השלמות המחייבת
במערכת יחסים. אומרים לך שאת אור של שמש ולפעמים את יודעת שאת
בעצם קונכיה שאפשר לנוח בתוכה או להשחיל על חוט ולתלות על
הצוואר, כי את קלה לנשיאה. ואז לפעמים את לא, כי את רוצה לשגשג
ואת רואה נורות אזהרה שקרבות מן האופק, את חושבת לעצמך שניפטר
מהן, שנברח. זה כבר לא הצורך בזוגיות, את כבר בתכלס רוצה
ילדים, ובחלומות הכי פרועים שלך, לא אכפת לך איפה את גרה ועם
כמה נפשות, רק שיהיו נשמות יפות, רק שתהיה שמחה וחיבוק וחינוך
ואהבה. כשאת מארגנת את תיק הבריחה שלכם, את מתאהבת, כי איך את
אוהבת לקחת את הדברים לידיים ולהעניק ולתת רק כדי למלא את מה
שהוא לא מצליח, כי קשה לו...הוא לא יכול..ולך..הרי עוד יש, אז
למה לא בעצם? ואז זה נגמר. את כבר די עייפה, שמת כל כך הרבה
אנרגיה בלופ הזה הפעם, את לא יודעת איך להתחיל שוב מההתחלה.
מכירים תסכול?
שאת יוצאת עם הכלב שלך לטייל והוא מחרבן פעמיים, ויצאת רק עם
שקית אחת?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אומרים שאני
בררנית אבל באמת
שאין לי הרבה
דרישות.
רק אחת - שיהיה
מושלם.

זו בקשה כזאת
גדולה?!?




המתוסכלת מינית


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/7/17 21:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בלונדה קטנה

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה