ירושלים על נס שמחתי
ימים של בכי, של תקווה,
מעוז צור ישועתי
הן מסתכלות בי,
כאילו אני יכול לתת להן משהו,
לנשמה,
לתיקון החיים
אני יכול לתת להן דרך,
יש לי כלים, אבל לא אמצעים
מזמן הייתי בין הגלים,
העולים - יורדים,
בין רגליי, מלטפים את כפות הרגליים
לא מצאתי נחמה בכך,
כי הגוף מאוד בהמי,
והנשמה והשכל מאוד נשגבים
בחליטה של עלי תה,
לתוך המסננת הקטנה
בועות קצף באוויר,
שואלים אם יש לי תשובה
זה הולך ובא
כמו מזג האוויר
אני לא מסתכל על יוקרה,
כי אצלי היוקרה לא חומרית
ויש יוקרה רבה לאיפה שאני בא,
ולאן שאני הולך
פעם הייתי אומר לה - את כזאת יפה,
היום אני אומר רק לנשים שאני אוהב. |