יש סדרה חדשה בטלוויזיה
אני צופה בה בקביעות
היא מדברת על החיים מחוץ ליבשת
על מקום רחוק-רחוק וקסום,
בשם - אמריקה
היא אומרת שיש שם צורות חיים אקזוטיות ביותר,
וכדאי להגיע לשם בספינות,
לחקור את המקום,
ואף להתיישב שם
זו יכולה להיות קרן אור בחשכה
האפשרות לצאת מהייאוש ביבשת הזאת,
ופשוט להתחיל מהתחלה,
כמו אמריקאי אמתי,
שעוד לא גילה את טעם המילק-שייק,
או את החדווה שבאורגיה המונית
לשם נשואות עיניי,
מעבר לאוקיינוס האטלנטי,
אל מקום לא נודע,
בו אקים ערים בשמות משונים,
ואזנח את חיי הישנים,
העלובים,
בשביל עתיד טוב יותר,
לילדיי וילדיי ילדיי,
וילדיהם.
הם לא אוהבים אותי, אני צועק אל הקירות
הם לא אוהבים אותי, אני צועק על הקירות
הם לא אוהבים אותי! אני צועק בתוך הקירות
אז מה אם הם לא אוהבים אותך,
אתה מתוק גם ככה,
עם השיניים העקומות והפזילה,
והאף המכוסח,
יש מישהו שהכיעור שלו יותר יפה משלך?
אוי, הם זונות קטנים, אבל אני אוהב אותם,
תמיד אהבתי
למה נתתי להם, הרי, כל-כך הרבה,
לו לא אהבתי?
אתה לא יכול לתת משהו למי שאתה לא אוהב
אפילו הגוף לא יכול פיזית לעשות מחווה של אהבה,
למי שלא אוהבים
והיו כאלה מחוות למכביר
"אז מה אתה אומר לנו,
שאתה הכיעור בהתגלמותו?"
למה להדביק תוויות,
מה זה כיעור בכלל?
בוא אני אתן לך סיגריה,
אשרוף לך את הפנים,
עדיין תהיה המותק שלי. |