לא חייבים באמת להלחין כל שיר
יש שירים שהם מספיק טובים כתובים
לא כל השירים נכתבו בשביל שילחינו אותם
לא כל השירים מתאימים להלחנה

אין לי מה לכתוב,
זה לא קורה הרבה
אז אני אכתוב על זה שאין לי מה לכתוב
שלום, אני - אני, ואין לי מה לכתוב,
חוץ-מזה שאין לי מה לכתוב

לא קל לכתוב כשאין מה לכתוב,
אתה צריך לכתוב את מה שאין לך לכתוב,
ואם אין לך לכתוב, איך תכתוב אותו
פשוט תכתוב את הבלתי נכתב שלא נכתב,
וייכתב שכתבת שלא כתבת,
ככה הכי טוב
ואז יהיה לך שיר קצר על כלום,
וכלום הוא מנת חלקך היום
נקפל ת'זנב ונלך לעשן סיגריה במרפסת הרחבה,
מזמן לא שמענו שיר נחמד
אולי נאונן על הירח,
אולי נתמסטל מהכוכבים
יש ים של חומר בחינם בשמיים,
רק צריך להביט.

אבטיחים בשמש מבשילים,
כמו מיצי קוס שלך,
כמו דם ווסת,
אני מגרגר נוזלים

שימורים לכל אורך הדרך,
מאילת עד מטולה,
מטולה זה בצפון
ועד שמגיעים לשם הסוליות שחוקות,
גם הצמיגים, גם הנשמות,
כולם הולכים כמו עיוורים אחרי הצל שחומק

מי שמגיע לשם יריח פטמות,
של נשים מניקות,
חלב חם ובריא וטעים,
של נשות אדם,
של נשים שהרו
ותטעם את הטעם,
הוא יהיה על לשונך,
הוא ירווה אותך,
כמו יין וגבינות
כשכולם שואלים מי הוא זה,
האיש החזק ששותה חלב אם.

היה לו יום רע,
וזה רק הולך ונהיה גרוע יותר
כל מה שהיה לו - הלך,
גם מהחיים שלו לא נשאר כלום
כלומר הוא מת,
והוא אפילו לא קבור
אבל את הגוף שלו אכלו עכברים,
ככה שגם גוף אין לו
אז מה יש לו?
נשמה אחת יחידה, מכלל הנשמות
נשמה שהיא שבריר נשמה מהנשמה הגדולה
והוא הולך איתה לפה, לשם,
בין פחי זבל, בין בתי-זונות,
מפקפק בקיום שלו, מפקפק בעצמו,
שואל אם יש תכלית לעצם קיומו
כי מה שהלך - לא ישוב עוד,
אפילו לא הוא עצמו
ככה זה כשאתה תוקע את הראש,
לתחת של בחורה
אתה נחנק, אין לך אוויר,
ובשנייה אתה מאבד את הכול
אחר-כך כולם אומרים תאונה,
טעות של תאווה,
כשהוא תקע את הראש,
מאיפה שהיא חרבנה.

מתמטיקה זאת יצירת מופת מתמטית,
לאנשים מתמטיים,
שאוהבים יצירות מופת מתמטיות

לכן ובהתאם לזאת,
אני מכריז על שביתה כללית במשק
למה? ככה
כי אני משועמם,
ולא יזיק קצת אקשן

כמובן שאני אגיד שזה בגלל שהמשק נפגע,
ובלה-בלה-בלה,
אבל זה סתם כי משעמם לי,
אין משהו מעניין בטלוויזיה

יש יצורים שכותבים שירים,
ויש יצורים ששרים אותם,
כמו שיש יצורים שמקשיבים לשירים,
ומאוד מתמוגגים,
ובלה-בלה-בלה

אבל הדבר האמתי זה הכלום הגדול,
שחולש על הכול,
ואין לו סוף והתחלה,
ולא אמצע,
כי הוא מוחלט וסופי ונורא,
בנצחיותו

בו אנחנו שוחים מ-ממתק ל-ממתק
מתקווה לתקווה
מ-אושר ל-אושר
שלא מקיים את הבטחתו.