אסף אאס / בישיבה של מטה |
פתאום נותרתי לבדי
רק אני ונפשי השבורה
קירות בית המדרש החלו נופלים
ותלמידי החכמים התכבדו בקלונם
בסביבתי לא נשארו אנשים
רק מפלצות ונשמה באפם
לא רציתי, באמת. אך לא הייתה לי ברירה
הצל הארוך אותי תפס
והתמזג עמי עד איבוד ההכרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|