[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הלוחמים

היה זה בוקר בהיר כשאורין התעורר. מוכן ליום חדש. עכשיו היה
עליו להזדרז, כבר עברו שתי שקיעות והוא צריך לפגוש את משי.
אורין קם, התמתח חגר את חרבו הגדולה והמבריקה, לבש את חליפתו
מתחת לשריונו הבוהק ויצא לדרכו. משי חיכה לו, מתבונן בזרמו
השוטף של הנהר, חלק כל כך ושליו. משי שמע את צעדיו של אורין
המתקרב וידע כי הוא בא, הרוח בישרה לו על בואו, ריח בגדיו נישא
באוויר הוא הכיר את ריחו של אורין מאז הקרב האחרון בעמק
הסופות.

שלום לך ידידי משכבר הימים.בירך אותו אורין
שלומות חברי הטוב, שלומות, הרוח בישרה לי על בואך.
היכן ג'ונתן? האין הוא צריך להימצא עמך?
אכן כן. ענה משי בנימה טרודה
הוא שב לביתו אל אישתו, הוא לא רצה להמשיך עמנו לכן נשלחו אלנו
עוד שניים מצוות הלוחמים של המלוכה.איני יודע את שמותיהם לבטח
אך נאמר לי ששמותיהם הם אוריאל ומיכאל. הם ילוו אותנו כך שמעתי
לפחות.
נראה לי כי אני מבין מדוע ג'ונתן שב לביתו, רשום במחברתך משי:

מה שנדרש כדי להרגיש עם עצמך  טוב, שונה אצל כל אחד מחברו . מה
שנחוץ לך  להיות בהערכה עצמית זה לא מה שנחוץ לשני. חשוב שתגלה
מה מביא אותך להרגיש מוערך ואהוב,  לגבי עצמך. קבל את עצמך,
והתחבר למרחבי האחדות.
במקומות בהירים  כבוד עצמי נובע מכיבוד הפנימי - פנימה.הנשמה.
כדאי לעמוד על הדברים שאתה מאמין בהם (בלי להגיד לשני משהו)
, ולפעול בדרך שתהיה הערכים שלך.

נראה לי כי ג'ונתן חולה, לא פיסית ולא גופנית אלא רוחנית. אבל
למרבה המזל אני מכיר תרופה.  
     
אורין היה מנהיג לוחמים,מלומד משכיל.
הוא נחשב לאדם שבטח באחרים ולא פחד להיפגע כלל. אורין בטח באין
סוף.
אורין ומשי התרחקו מהנחל והמשיכו לצעוד בגבעות העליונות בשקט ,
חרש חרש - בלי להשמיע קול, כעלה שהרוח מנתקת ומעיפה, כנמר
המשחר לטרף. אימון מיוחד הוא זה, שמירה על השקט ועל השלווה.
תוך כדי כך אורין הרים את חרבו  המופלאה והתאמן על תנועות קרב
עתיקות תוך כדי ההליכה. משי קיווה כי ילמד טכניקת לחימה זו
בקרוב...
צליל לא נשמע פרט לקולה הזועק של החרב.
השמש תשקע בקרוב. אמר אורין
מפר בכך את הדממה, השלווה וחוט החשיבה של עמיתו ותלמידו.


נקים כאן מחנה הלילה משי, ואל תדאג בקשר ליצורים שיבואו בלילה,
אם הם יבואו.
אם כך לילה טוב ידידי.אמר משי
לילה טוב, ידידי, לילה טוב.
הלילה ירד ועימו כל חששותיו של משי.

בינתיים במקום אחר, אוריאל ומיכאל  יצאו לדרכם, הם עברו כברת
דרך ארוכה מאוד הם חלפו על פני גבעת הרחמים ועמדו להיכנס ליער
ירת, אחרי יער עבות ואפל זה נמצא עמק הסופות. ליד עמק הסופות
זורם הנחל בו היו אורין ומשי.

שמש זרחה. אורין ישב ליד מדורה כשמשי קם משנתו, תוך דקות מעטות
משי התלבש, שטף פניו ומיד סימן לאורין שהוא מוכן. תוך חלקיק של
שניה עמד אורין והתחיל ללכת אל מול השמש... עברה כמחצית השעה
על משי ואורין בהליכה ללא מילים. הנוף המשתנה הואר בעצמה על
ידי השמש שזרחה בעצמה, ועצים נראו מימין ומשמאל סימנים של מחנה
לילה שהיה ואדמה חרוכה.  
ששש... אל תגיד דבר, עקוב אחרי. אמר אורין.
אורין נכנס בין שיחים גבוהים וירוקים והרים ראשו בכדי להציץ
מעל העלווה על צמרות העצים. לאחר מכן המשיך ללכת בין השיחים
ומשי לצדו, כורתים את הענפים אשר חוסמים את דרכם אל השביל עם
פגיונותיהם הארוכים והחדים.
לפתע אורין הפסיק ללכת ועמו משי.
אורין הוביל אותו במעלי הגבעות שמולו וראה שני לוחמים על
סוסים, היו אלה לוחמי בית המלוכה אוריאל ומיכאל.
הפגישה הייתה מהירה, לא היה זמן לבזבז.
אוריאל ומיכאל ירדו מסוסיהם ונעמדו מול אורין ומשי.
הם חבקו זה לזה לאות שלום,ידידות וקרבה והמשיכו בדרך. אוריאל
הביע פליאה למראה חרבו הארוכה והמלוטשת של אורין.
הדרך אינה ארוכה אמר אורין
הלילה נישן באוהל ליד נחל אום , ומשי ישמור על האוכל. אני
אחליף אותו באמצע הלילה יש לי משהו לבדוק.  אמר אורין
הם המשיכו אחד אחר השני לצעוד בזהירות מיוחדת. הם לא רצו לאכזב
אחד את השני מאוד ושוחחו בזמן הליכתם. החבורה עצרה ליד נחל אום
ושתו מנאדות המים שהביאו- לאחר מכן פסע משי בעדינות אל הנחל
ומילא את כל המימיות. לפתע נשמעה צעקה
מהר למישהו יש כלי כתיבה , יש לי רעיון גאוני. היה זה אורין.
אוריאל נתן לו כלי כתיבה ודפי עור מתיקו. אורין הלך למקום
כלשהו ונעמד מול עץ - שם כתב במשך דקות ספורות את רעיונותיו
החדשים. החבורה החליטה להמשיך לנוע, הם הגיעו לשפך הגדול של
נחל אום, והתחילו בונים אוהליהם ללינת הלילה.

בלילה ובמשך שלושת הימים שיבואו עברו על גיבורינו הרפתקאות
וקרבות.
 
     

 











קרב 1 עמק ריי , 'עיתוי נכון'
היה זה בוהק הבוקר הקריר.   נשירת העלים, ציוץ הציפורים הרעידו
את מוחו של משי. משי היה שלו כמו תנועת גלים בים רגוע, והרוח
ליטפה את פניו. פניו של משי קרנו חום ושמחה ועל ראשו אור זהב
ככתר.  משי ישב ללמוד כמה דקות. מחשבתו של משי היתה עמוקה בתוך
הלימוד וכידוע היכן שמחשבתו של אדם נמצאת שם נמצא כל האדם.
לאחר כמה דקות עלה משי על הסוס שלו ורכב בתוך היער - סיבוב
בוקר נעים.
דקות מעטות בזמן שרכב משי נשמע קול שבירה של ענפים. משי חשב
בליבו ללכת אל המקום ממנו בקע הקול.
מיד כבר מרחוק ראה משי את אורין מפלס שביל ליד שפת נחל אום בצד
תחתון. משי מיד ירד מסוסו והלך לעזור לאורין. משי ידע וחש את
אורין - קרב עומד להתחיל היום
שעות עברו על אורין , משי ,אוריאל ומיכאל בפילוס שבילים חדשים
בתוך היער הגדול וכוחות עצומים נדרשו כדי לבצע זאת
הקרב החל, מהר יותר משחשב משי. לוחמינו עכשיו עמדו בתוך עמק
ריי , מרחק גדול מהמקום בו היו בתחילה.

אורין הוציא את חרבו הגדולה וביקש מאוריאל לטעון אותה באור
סגול חזק-  
אוריאל עמד בתחילה ולאחר מכן עבר לתנוחת כיפוף וביצע דקות
ארוכות את פעולת הטעינה של החרב הענקית- אורך שני מטרים. החרב
היתה מלאה באור לבן כתמיד ועכשיו גם באור סגול חזק.  אורין
בנתיים ישב בצל והביט מסביב בעדינות . אורין נטען באור מרפא
כחול על ידי התחברות אל כדור ידע כחול שריחף מעל ראשו ונכנס
לגופו. מצדדיו של אורין זרמו אורות מימיים אל כיוון הקרקע. היו
אלה אורות בצבע ים- כחולים ובמרקם מיימי.
כמה מטרים לפני אורין היו משי ומיכאל עסוקים בסילוק כמה
מהאוייבים - כשלצידם אוריאל בונה אור מגן ואורת מסביב למשי
ומיכאל.  משי השתמש באורות צהובים חזקים וזהובים. מיכאל התחבר
במיוחד לצורה מסויימת ונעזר בכוח המדמה שלו.
בנתיים אורין התחיל לשלוח אורות חזקים כשראה את האוייבים
מתגברים . אורין שלח אורות ששיתקו בבהלה את האוייבים. אורות
במרקם מיימי כחול כמו היכו באדמה ועלו היכו ועלו בעצמה מתגברת-
אורות כחולים נשלחו ממנו כשורש לאדמה- ואור כתום ואדום יצאו
ממנו כאבקה של אור המתפזרת... ופתאום אל האורות הכתום-אדומים
נשלח אור ירוק בהיר שהתפזר כמו אבן באגם - אור ירוק כיסה את
שמיי עמק ריי. סוף
קרב 2 קני סופות  

רחש קני סוף, קולות נעימים, בעלי חיים קטנים. אגם המים הצלול
ביותר בעמק ריי. עצמת התחושה שניחתה באורין ביום זה הייתה
גדולה, גדולה,  כמבט ברך הנולד. כמו קדושת לחימה בעיניו של
אורין.
עיניו של אורין התנוצצו, עיניים מלאות בגלי הים האינסופיים.
פתאום נשמעו דהירות סוסים מתקרבים לעברם אורין שהיה מרוכז
בשלווה נפשית חזקה, בכל זאת שמע מין קולות רקע מתקרבים לעברו
הוא ניסה להתעורר ומצא את עצמו
תקוע בינו לבין עצמו . משי רץ לעברו של אורין וניסה להחזירו
אל המציאות. אורין התעורר ,שלף את חרבו עלה על סוסו ודהר
לעבר הקולות. משי עלה על סוסו והצטרף לאורין. איתם היו אוריאל
ומיכאל.
במהלך הדהירה טען אורין את חרבו וחיכך אותה בגופו הלוך ושוב
ואז יצאו אורות חרבו בגוון לבן. מתוך גופו ניצת אור חדש.
עיניו של אורין התמלאו אושר. ריח של צמחים ופרחי בר עוד על
גופו. ריח  בגדיו ריח לבנון. משי התקרב עם סוסו אל הסוס של
אורין.
" עוד לא נחתת, ?" שאל משי בנימה מבודחת. אורין היה כולו טבול
עוד בעולם אחר.
אורין המשיך לחזק את חרבו. החרב נראתה בהבזקי אור , כמו עבודת
ריתוך,
אורין מתמלא שמחה- כמו כלי שנטען בכוח, כצינור המקבל הדהודי
שמחה רחוקים. וקדומים המהדהדים בגופו, בתאיו בD.N.A  שלו,
ויוצרים גל -תדר דומה,  ומעוררים מידע קדום הנמצא מזמן בגופו,
חלקיקים המקבלים חיות ונערכים מחדש לתפקידם. חלקיקים שהיו ללא
כיוון נערכים ומקבלים תפקיד באחדות הכוללת שלנו.
אורין יוצר מסביבו מעגל אנרגטי  , נותן תדר שמשפיע על כל העולם
החיצון מבפנים ורוטט עם הכל ולא מחכה לקבל. "אתה המשפיע" שלמד
מהמורה שלו הדהד עתה במחשבתו.

הבזקים כתומים , עם הבזקי זהב פעלו סביבו, אור חזק הקיף אותו.
כאילו האור הבין אותו, כאילו לאור יש תודעה מעצמו. הוא נשא
בקשה מלבו לאלוה. לפתע משי נצמד עם סוסו. אורין נפל  מסוסו, כך
גם משי אוריאל ומיכאל. כולם קבלו מכה מהאויב ונשכבו מיד על
הקרקע. אורין שלח אורות מידו להגנה. שורש כף ידו זרח. אורין
עמד מיד כי לא יכל שלא  מעצמת האור שהיה בו כעת. אורין הסתובב
בתנועה הולכת וחוזרת , בתנועות מיוחדות ומתגברת אורין פעל
במסילה מחשבתית, ופעולתו התארכה דקות לא מעטות. אורין חתך קני
סוף שהיה בקרבת מקום.
בונן. התבוננות. זה מה שאורין עשה כעת. התבונן בקנה הסוף
שבידו, ללא לאות, על כל פרטיו,   פגמיו, מרקמו, ריחו.
לאט לאט אורין החל להשמיע קולות לא נתפסים באוזני אדם.
בינתיים משי ומיכאל נלחמו עם האויבים בחזית, אויבים מגודלים
במיוחד. משי זרח במצחו. על פניו נסוכה יראה גדולה. כל האויבים
פחדו לגעת בו כשהבחינו בפניו, וכמה אפילו נסו מפניו מלאי יראה.
משי שוחח מעט עם מיכאל בזמן לחימה- הם למדו תוך כדי לחימה
,לימוד חוקי יקום. הלימוד חיזק אותם ונתן להם הגנה של הילת אור
ענקית מעל ראשם. מעיניו של משי זלגו דמעות מעצמן מעצמת הלימוד
והמלחמה. משי היה נרגש.
אוריאל בנה חומות אור, גם בעזרת לימוד ומיקוד. אורות מאמצע לבו
בגווני ירוק שלחו רגיעה.
בנתיים אורין שהיה בהתבוננות הגיע לשיא ודמעות זלגו מעיניו-
דמעות חמות.
אורין החל להוציא אורות, בתחילה ממש בצורת קנה סוף קטן. אחר
מכן האורות התרחבו וקבלו מרקם כולל של קני הסוף. מעין סופה
גדולה של אורות במרקם קני הסוף הבהילה את האויבים והם נסו
באימה. סוף.
קרב 3 ניצוצי אור
כאבה ידו של ג'ונתן, כאב לא ניתן להסבר. בשמיים קרני שמש
מלטפות את פניו - כאילו מחפשות אותו- נכנסות בין עלוות העצים
בין כל השיחים עד לג'ונתן שנשען על משהו. ג'ונתן חש שהשמש
מחממת אותו , גופו התרחב הוא התמתח והלך אל כיוון שדה הקרב -
חזרה . כבר שלוש וחצי שעות לוחמינו עומדים בחום ונלחמים ללא
לאות כלל. ג'ונתן נכנס לשדה הקרב ונעמד ליד אורין. יונתן חש
באוירה של שמחה, אוירת חג ,    של מחשבה בהירה וצלולה ובחיוך
על פניו של אורין בזמן שנלחם. יונתן התחיל להלחם גם, הוא ראה
קרן אור באזור השיחים, שם היה משי. אוריאל לחם מקדימה מוגן על
ידי אורין מאחור. מיכאל עשה מדיטציה להגנה - ומידי כמה זמן שלח
קרניים מחממות. צורת
ר  גדולה נראתה ליד פניו, וראשו - מרחק חצי מטר באויר. ה-  ר
היתה  בגוון לבן כחול עדין ורך. בעיניו נראו צורות של  ס ס  ס
צורות התפשטו סביבו. ואורות שהיו בחלל מסביב ,נכנסו למעין
צורות של בקבוקים פתוחים ומבחנות שהיו באויר, ערבוב אורות-
בתוך אור - חזק בנמוך.  
רטיטה חזקה מתוך נקודה כחולה שהתפשטה כמו אבן במים, ונבעה מתוך
ראשו זמן מועט. מפל  קטן כמו של מים אך כולו אור- מפל אור מעל
ראשו ועל ראשו. פניו מוארות. נחלים קטנטנים מפכים מסביב
לפניו.
יונתן היה כמעט מהופנט מהמבט על  כל מה שהיה סביב מיכאל. יונתן
התחיל לשלוח אורות בקצב , אחד אחרי השני כמו ירית חצים קצבית
בתנועה גמישה ויפה.
אורין שלח ידיו על ברכיו -הפסיק להלחם והתחיל לנוע בתנועות
עדינות כמו גלי הים, כמו דאיית ציפור באויר-   דאיה . אורין נע
בתנועות עדינות ושלוות, עם ידיו, וגופו.  
אורין אהב את הדאיה , לזנק באויר במשחקי כדור להביט בציפורים
במעופן המיומן.  
 
מיכאל החל לשלוח אורות מלאי ניצוצים  של זהב - המסנוורים מעט
את עיני המתבוננים. אוריאל שלח 'כדורי' אור סגולים. חלק מהם
שינו כיוון ושבו אליו.  כאילו יש להם מחשבה משלהם. אוריאל נתן
לכדורים שחזרו מכות אור, מפני שכעס, אך מיד הבין שזו לא הדרך
, "זה גם בתוכך" עלה במחשבתו כעת. הוא ניסה לסלק כל טינה
מליבו, וכל כעס- וראה זה פלא - כדורי האור הסגולים חזרו פחות.
אז החליט להוציא מליבו כל תחושה של קנאה, כשזכר "קשה הקנאה" -
כשהצליח לעזוב כל קנאה שבו - באותו הזמן כדורי האור הסגולים
זרמו כמו בנהר, בלי לחזור, שטף גדול- והפעם באותה תבנית שהיתה
במחשבתו במדוייק. היה זה שיא בשביל אוריאל. לימוד.    
הקרב נגמר כשאחרון האויבים המציקים הסתובב והחל ללכת. סוף.
קרב 4 ללא סוף
משי המשיך ללכת, כשאבק נכנס לפיו. תחושת מועקה, ואי נוחות. משי
עכשיו לא נראה כאחד מלוחמינו. גבו מכופף, והוא סוחב את רגליו.
אורין הביט במשי בבלבול, לא מבין מה עובר עליו. מה גורם למשי
לסחוב כך את רגליו. אורין תהה שמא הוא בדיכאון.
אורין שלא יכול עוד להביט בידידו כך עצר. משי, שנראה כמו בת
יענה פצועה, עצר גם הוא. אורין יישר את גבו של משי ואת מתניו
והורה לו להמשיך ללכת כך.
עוד חצי שעה חלפה לה על שני הלוחמים.
  קולות ויכוח נשמעו... היו אלה אוריאל ומיכאל כמובן. הקולות
שמלאו את לבם של אורין ומשי בשמחה- לפגוש שוב את חבריהם.
ארבעת הגיבורים נפגשו, סיפרו זה לזה על החוויות שהיו עד שהגיעו
לכאן  
"לאן הבאת אותנו, אורין?" התלונן מיכאל. "איך נסבול חום כזה,
ואיך נלחם עם עלות השחר כשאוכל אין כמעט, ויונתן לא בא בכלל?"
"הכל בעתו" ענה.
גיבורינו ארגנו את עצמם לשינה בתוך מערה שמצאו באזור. לילה
טוב.
הלוחמים קמו בדיוק בזמן. לפני שהתחילה סופת החול. בתוך דקות
הספיקו לחסום את פתח המערה הקטנה. הם חיכו שהסופה תחלוף.
כשקמו , כולם היו מלאים בחול, בגדיהם, החפצים שלהם...
"חבל שג'ונתן לא כאן" אמר אורין. "הוא באמת היה נחוץ עכשיו".

אורין בקושי סיים את המשפט כשעל לוחמנו נשלחו אורות חזקים.
"קדימה להלחם" קרא אורין.  האויבים פלשו מוקדם משחשבו , די
במפתיע.
אורין הביט בסמל האין סוף בצמיד שעל ידו 8 - ויצא להלחם בראש
הלוחמים.
אורין נלחם מעט , אורות זהובים יפים נשלחו מידיו. אורין הרגיש
משהו במערות אפו, ומוחו.
תחושת שחרור , חריפות באף ותחושות של מזמן, מזמן...
אורין לקח את שתי ידיו ואסף אותם אל מול השמש במשך ארבע דקות -
ידיו כמו קולטים.
אור השמש מילא את עניו של אורין. השמש מילאה עכשיו את מחשבתו.
אורין סילק כל מחשבה מציקה כעת- ומחשבתו היתה נקיה. הוא הוציא
מידיו ומשורש כף ידו אורות, בגווני זהב, אורות עדינים. פעם
אורות אלה היו גסים אצלו, אך מאז שמר את הברית , האורות נראו
יפים ויפים עוד ועוד- שלוחות עדינות יפות , זהובות.
אורין הבין כי עליו להשלים עם עצמו לפני שיעשה פעולה מתוך זעם.
אורין הבין שלהשלים עם עצמו - משמעו גם ,לקבל את האנשים
החשובים ללבו. לפחות לקבל ולא לכעוס.להבין.
לסלוח.
בזמן האחרון אורין חש שהוא הופך להיות סלחני עוד ועוד. לאחר
וויכוח קל אורין לא שומר טינה , אלא סולח בנקל. אורין לא הבין
למה יש בו צד חדש כזה, שמאזן אותו, אבל הוא שמח על כך.  
אורין שולח בקלות שלוחות אור זהובות.
עברו כמה שעות של מלחמה. הזמן לא הורגש.
אורין היה בתחושה עילאית , כמו מעל הזמן. שהות. לאורין היתה
הרבה שהות. הוא נזכר בחוויות שעברו עליו בחייו- לילות יפים ללא
תחושת זמן, שתיית התה עם ידידיו בלילה, כל הצמחים שהכניסו לתה,
השיחות אל הלילה. אורין צחק בליבו כשנזכר בזמנים יפים אלה.
לבסוף אורין צחק בקול כמעט חזק ובשמחה.  אורין נזכר  באהבתו ,
בתקופה היפה. בבקרים של שמש עולה , בתחושה של מעל זמן ומקום-
שם הכל היה אפשרי. אורין היה שמח על ההזדמנות שהיתה לו לפגוש
את אותה אחת שאהב. להיות איתה, עם שקיעה.
הוא הודה לעולם על שהיה. עכשיו הוא לא יכל שלא לחייך כששר את
שיר 'המרחקים', והאהבה...
היה זה קרב ארוך , ואורין כאילו בתוך חלום.נמצא במחשבות,
מחייך, ועם זה נלחם ללא עייפות...
משי שלח אורות כחולים נרחבים... קרב ללא סוף...
אורות אדומים נראו בחום העצום. כולם בקרב מלאים בתחושת עצמה.
השמש הקופחת.. ללא סוף...
קרב 5 אש ומים
משי לקח שתי מימיות ויצא מביתו.
בשעת אמצע צהריים קבעו להיפגש ליד מסלול התאנה. ואכן כולם
הגיעו כולל ג'ונתן. חמשת הלוחמים. אורין הביא עמו מימיה גדולה
במיוחד ונשא אותה על גבו.
מיכאל ומשי התלוננו מעט על עייפות, ולמה דווקא עכשיו... אורין
שזעם עליהם לא רצה להתפרץ על הלוחמים שלא יודעים את תפקידם,
והלך בצעדים גדולים קדימה, ואוריאל לצידו.
אחריות חשובה בשביל אורין. כשאתה מיכאלח אחריות אינך צריך לחוש
אשמה או תחושה התלויה באדם חיצוני- זו אינה מטלה, שמטילים עליך
כמו כידון או משימה. אלא זו אחריות אישית. אתה מיכאלח מנהיגות
ונהיה המנהיג של עצמך.
הקרב התחיל.
אורות נבקעו מלבו של אורין ומשורש כף ידו, כמו רעידת אדמה
שמתוכה עולה אור מבפנים ופורץ. פריצה , פריצה של אור, מפלג
גופו העליון משכה את תשומת לב האויבים התוקפניים. גופו נראה
כאילו נחצה בגלל האור שבלט רק בחלקים מסוימים מגופו.
האוייבים , על פי מחשבתו של אורין, לא העריכו את האמת.
ולכן היו חלשים.
בשביל אורין 'לחיות חיי אמת' הוא בסיס. כל האמת.
אורין ידע עד כמה מילת אמת אחת מאירה את הכל. אמת מקופלת גם
בתוך התחושות הפנימיות ביותר- ואיננה  בשמים בלבד. חבר שלו
דימיטרי אמר כתב לו פעם כך:
אמת היא הכל. כל דבר זה אמת. כמו שאנו לא יודעים הכל - אנחנו
לא יודעים את כל האמת וכמו פאזל אנחנו משלימים לעצמנו עוד
ועוד.  ככל שנדע יותר נבין עוד על האמת. החיפוש לא מסתיים
לעולם.  
אורין לא היה בטוח שמה שדימיטרי כתב נכון- אבל זה נשמע לו
הגיוני.
ככל שאורין חשב אמת- מכות האור שלו היה חזקות ובהירות.
אור סגול, כחול בהיר, לבן חזק, ניצוצי תכלת בחלל האויר.
ואז אור כחול כהה חזק עטף את אורין.
"אמת" אורין אמר בלי לשים לב למה שיצא מפיו וחש בושה כשהחל
לחשוף את עצמו בפני עצמו (כדי להודות בחוסר בטחונו בעצם)
אורין התעצם מרגע לרגע בשליחת האורות הבהירים.
אורות תכולים, לבנים, צהוב בהיר, ואורות בהירים נעימים למראה
הקיפו את אורין ואת משי. אור כחול חזק בגובה עיניו הקיף את
אורין וחיזק אותו, את עצמותיו. האור נכנס אל עצם הזנב שלו.
ואורין חש מחובר לאדמה. הוא נעמד בלי להתעייף כלל. והמשיך
להלחם בעוז.
עכשיו כל הלוחמים נעמדו בקו אחד מול האוייב - משתמשים
בחרבותיהם לשליחת אורות.
נשימתכם הייתה נעתקת למראה מחזה כזה. מופת- 4 לוחמים מיומנים
עד מאוד, בקו אחד, אורות מסביב, התנפצות של אור באור,והנפש
קטנה מלהכיל מראות אלה -  כמו גלי הים המתנפצים בלילה על שובר
הגלים, ומכסים אותו מכל צדדיו. למראה כזה לא תמיד היה קל
להביט- יותר קל להפנות את הראש, כדי לא להיבהל מריגוש העצמה.  

בקו אחד, נלחמו, בקו אחד צעדו, בקו אחד.
אל מול שמים.
אש ומים.
קרב 6 מעמקים
נשימות עמוקות. פנימה- החוצה, פנימה.  מיכאל ומשי התאמנו על
נשימות ארוכות.
הנוף יפהפה, ממש עוצר נשימה. ובאמת משי שכח לנשום לכמה שניות.
ואז המשיך. אורין היה לידם במצב עמוק של המדיטציה לניקוי
המחשבה. אצל אורין הנשימה הנכונה הפכה לטבע ממש והוא לא התאמץ
כדי לנשום נכון. פנימה - אויר צלול, אל תוך חלל הבטן, והחוצה
הוצאה של אויר ועומס מכל האיברים. עם כל נשימה נולדים מחדש.
לאוויר חדש.
אוריאל היה בצד ניסה גם לנקות את מחשבתו- אבל נדמה לו שזה
לשווא, הוא לא הבין למה הם יושבים ככה בלי לעשות כלום, הוא
העדיף לעשות תנועות ידיים עדינות, כמו שלמד באיזה שיטת לחימה
סינית.
מיכאל אהב לספוג חוויות - נופים, אוירה. ועכשיו התמקד בנוף
העצום. הציפה אותו תחושה בלתי ניתנת להסבר- חצי שמחה חצי בהלה,
נשימותיו נעשו קצרות כשהביט בנוף העצום. מיכאל נראה בהתרגשות
כמו כשהיה בטיול לפני שנה, עם משי ואורין - כשהיו במקום קבורה
חשוב ועתיק . גם שם מיכאל נראה מתבונן בהשתאות מסביב. אבל אז,
היתה זו תחושה מסוג שונה - תחושה של כובד, ויראה, משהו עצום
ממנו, כמו אבן כבדה- (באופן פנימי). במקום העתיק לא היה בבהלה
כלל- אלא ככל ששהה במקום זה התחבר עוד ועוד למקום והתחושות. לא
כמו עכשיו שחש קצת בהלה, וגם שמחה- והנשימה כמעט נעתקת - תגובה
על מראה הנוף, שהנפש קטנה מלהכילו. הלב עולה על גדותיו, ועומד
לצאת כמעט.
אורין קם ונעמד. משי גם קם , ומיד גם מיכאל. אוריאל עמד לפני
כן.
ביחד, הלכו - אוריאל ,מיכאל, ומשי- וקדימה אורין מוביל אותם.
אורין התחבר לטבע ואסף צמחים בידו תוך כדי הליכה- כמו שעשה
במדבר. הוא נזכר בטיול אז, כשהגמל כמעט נשך אותו, כשבא לתת לו
אוכל. כשלמד למצוא מחסה, כשחש בודד כי חשב על ידידתו ,  כששתו
כל הלוחמים תה ביחד בלילה, שמשי נכנס למים הנעימים בבוקר, ומצא
באגם כמות עצומה של צמח לואיזה לתה- ומילא את התיק שלו.
הקרב התחיל. מול לוחמינו נפרש שטח מישורי נרחב. לוחמינו שלחו
אורת.
האורות נראו בהירים ויפים. אורות נרחבים ארוכים מאוד- ארוכי
טווח.  
אורות ורודים וסגולים חצו את שמי התכלת. האורות היו נרחבים
ורחוקים מאוד- כמו כוכב נופל החוצה את השמים. אורין צמצם את
ידיו- כדי ליצור צורה של כדור. לאט לאט , בתוך ידיו נוצר משהו-
בגוון כחול רך ולבן, משהו מתהווה ומקבל נפח, ככדור אור - באור
מרצד ותזוזתי מאוד, כדור אור דינמי זה, נתן לאורין תחושה של
עוצמה בידיו, כאילו אין שליטה, כמו להיכנס לגל חזק הסוחף אותך
בעצמה למערבולת.
כשאורין נגע ממש בכדור האור הוא חש כמו זרם חזק מאוד - סחף.
אורין שלח את  האור בעצמה אל עבר האויבים. על הקרקע במרחק
אלפיים מטרים, נראה אור חזק כחול רך שהתפזר בעצמה. המראה היפה
משך את תשומת לב כל הלוחמים.
האויבים נעלמו. סוף        
קרב 7
משי התחיל בתנועות איטיות וחזקות. "תאמין שאתה יכול" אמר אורין
למשי.
"תאמין שאתה יכול" חזר משי על דבריו של אורין בלחש. משי לאט
לאט איזן את תנועותיו, וחש פחות נוקשה. הוא ניסה לדמיין מים
זורמים- מי נהר.
כשחשב על מים, קיבל חלק מהתודעה של מים זורמים- ומחשבותיו
כאילו שינו צורה. הוא ניסה לחשוב שאין לו גוף והוא הופך להיות
חלק מהמים הזורמים, שקוף, נוזל- ממקום למקום- עם הזרם המתמשך.
הוא עצם את עיניו כדי לשכוח איפה הוא נמצא ולחשוב על מקומות
פורחים ומים מפכים.  
אם המבנה הבסיסי של כל דבר גשמי הוא אטום אז איך יש הבדל בין
חומרים? כך חשב. למשל מים,אבן, אדמה, פרח, עצים, עור,דשא,חרב
חדה,בשר, כל אלה בנויים מאותו דבר?... הכל אותו דבר...
משי פתח את עיניו, מעט מסונוור משימש והלך לשיח בקרבת מקום-
הוא תלש משייח- פרח ורוד, עלה ירוק משונן, וגזע דק חום.  
הוא חזר, כשבעיניו שמחה ושאל את אורין "מה הקשר בין כל הדברים
האלה?"
אורין לא השיב דבר. ואז משי אמר- "לכאורה הם שונים , במראה
בצבע, במרקם- בהכל... אבל בעצם כולם באו ממקור אחד- שיח
השושנים כאן... והשיח בא מגרעין אחד שנשתל באדמה- ובעצם קיומם
של שלושת אלה אפשרי רק אם השיח קיים וחי- הם חלק מאחדות אחת-
גוף אחד -"

"האם גם אנחנו בני האדם לא שונים?" שאל אורין
" אני חושב שלא הבנת, אורין" אמר משי וניסה להמשיך לדבר.
"הבנתי משי" קטע אותו אורין "ניסיתי להגיד שגם אנחנו בני האדם
אולי חלק מאחדות אחת- באנו ממקור אחד, אולי,  כמו חלקי השיח
שנראים מאוד שונים- אבל מי שקטף אותם יודע שהם ממקור אחד- אולי
גם אנחנו שונים ונראים לא קשורים- אבל כולנו נקטפנו ממקום לא
ידוע"
"אני חושב שהבנתי למה התכוונת" אמר משי.  "וגם אנחנו כולנו
עשויים מאותו דבר- אטומים.."
"לגבי זה אני לא יודע" ענה אורין "אף פעם לא ראיתי אטום".
השמש התחילה לשקוע בשמים בשעת צהריים.  אורין ומשי נראו כמו
שתי צלליות נעות מול שמים. "תאמין שאתה יכול" אמר אורין. "אבל
אל תשכח להתאמן" הוסיף.  "בעצם, תאמין ותתאמן". סוף
קרב 8 אור יפה  
שדה בלי רחמים. קרבות רבים התרחשו כאן.
הקרב החל.
אור כחול מידיו של משי. עיניו של משי התמלאו גוון כחלחל ועוד
כחול מואר שנראה למרחוק, בקושי היה ניתן להבחין בעיניו  שהאור
בהן הסתיר אותן.
לאט לאט האור בעיניו שינה גווניו. עין ימין באור ירוק. עין
שמאל באור כחול.
בטנו של משי מעל הסרעפת נמלאה באור לבן- כל חלל הבטן. האור
הלבן נראה מבחוץ כמשהו עיגולי פעיל מאוד המשנה מעט צורה. האור
הלבן היה אור מנקה.
שובלים של אור כחול וירוק נראו בגבו של משי.
בזמן זה אורין התמלא באור צהוב חזק. התמלא עוד ועוד. עצמותיו
היו מלאות באור החזק העצום. אורין ידע שכל מה ששלו לא שלו
באמת- מתנה- לכן לא הגדיל במילים. האור הצהוב עטף אותו, ליפף
אותו, התחזק בו תוך כדי שהתחזק באדמה הבטוחה. כאילו לא ידעה
האדמה שכדור הארץ מסתובב במהירות עצומה- שלווה ובטוחה- חלקת
אדמה קטנה- חלקת אדמה ענקית - יבשת כל הכדור. כך הם הדברים -
הקטן לא יודע על הגדול אליו שייך.
'בעצם מי אמר שהאדמה יודעת משהו בכלל?' חשב אורין לעצמו.
הילה סגולה של אור יפה מסוגו עטפה את אורין.   אורין נראה זורח
בצהוב כשמש הנבקעת מגופו, ונעטף כטלית בסגול הרך מסביב לו.
סגול וצהוב. השילוב האהוב על אורין.
מסביב לאורין אורות בגוון ירוק כחלחל מתחזק - טורקיז - אורות
שלא ממש נגעו בו, אבל הקיפו אותו במרחב וסבבו אותו, כמגנטים
הפוכים- מנסה לגעת אבל מיד מתרחק. אורין עטוף בגוונים מאירים.

שדה קוצים. ים השדה הגדול נראה בוער.השיבולים כאילו מבקשות
להשתתף בקרב היפה. להיות חלק ממשהו מרהיב ומשובץ בגוונים
ולמות.
פתאום אורין חשב על השיבולים, על עצמו והקרב... 'כולם כבגד
יבולו...כלבוש תחליפם... ואתה תעמוד' ,נזכר בלימודיו, 'רק
אתה... ושנותיך לא יתמו'.
דמעה חמה זלגה מעיניו, ועוד דמעה... אורין הזיל דמעות...
אורין הבין מה שפעם למד. הבין איך הכל חולף לעומת האין סוף-
האין ספור.
כמו לבוש - כך אנחנו -האדם מתחלפים. כמו צמח נובלים - ובמקום
בא חדש.
רק אתה ושנותיך לא יתמו- עתה המשפט הדהד במחשבתו אל מול נוף
בוער זועק מרהיב ביופיו. ואורין התרגש מאודם ויופי, ועצבותו
שככה מעט.

כיסופים אל בוראו מילאו את לבו. לגעת בנוף השיבולים הבוער.  
הוא חש כמה קטן האדם . הוא חש כמה ענק האינסוף... ואינסופי
והבין מעט כמה קטן הוא...
על אף הדיכאון שתקף אותו , הוא ידע שטוב להבין מעט על עצמו
והגודל של האינסופי.  
'כשאני תופס משהו מהאינסוף ומגדולתו - פתאום אני מבין מה אני
לעומת האינסופי, וזוהי ענוה, אולי, ' חשב אורין ולא שכח לרגע
שזה תהליך, ותהליך זה חייו.  
אורין למד בספר שאם אדם ענו הוא יכול לשמור את בריתו. כמשה,
שמרים ואהרן לא האמינו שיכול להיות בפרישות. והוא יכל- בזכות
שהיה ענו. כך לימד נחמן המלמד של אורין. כך אורין הצליח להיות
בלב נשבר אבל לא בעצבות- כמו שלמד בספר ישן. הלב הנשבר גדול
מהכל ולא דומה לדיכאון כלל .

הוא ראה אותיות  י-  ה - ו  -  ה              מול עיניו
והתחזק ואהב.
קרב 10

יום שלישי. אורין פתח את ספרו וקרא "... לך לך מארצך וממולדתך
ומבית אביך אך הארץ אשר אראך..." היה זה דבר השם יתברך  אל
אברם. אורין ביקש ממשי לבוא לידו ולנסות להבין משהו.    הם
המשיכו לצעוד , כשהשמש מעליהם. פה ושם מימין ומשמאל לשביל היפה
יש עצים, שיחים ואפילו קצת מים.  אוריאל מיכאל ויונתן צעדו
מאות מטרים אחריהם עם מפה שלהם. כשהגיעו לשפך הנחל הגדול,
נכנסו אורין ומשי אל המפל הנהדר. התרגשות גדולה מילאה את ליבם,
ואורין לא הסתיר אותה. משי הלהיב את התלהבותם במיוחד כל פעם
כשסובב ראשו לראות את המפל יורד עליהם- משי לא יכל לשאת בעצמה
של המראה הגדול ומיד סובב את ראשו, ליבו התמלא בהלה ושמחה.
הייתה זו חוויה נעימה לחברינו במיוחד כשאורין איש האור, שגבהו
הגיע ל 3.9 מטרים, זרק את חרבו הענקית- מרוב שמחה, אל מקום
גבוה בראש המפל. "נביא את זה עוד מעט" אמר אורין למשי והמשיך
לרקוד. בדיוק אז הגיעו יונתן, אוריאל ומיכאל ומיד גם הם נכנסו
למפל הענק. קולות שמחה נשמעו מהדהדים בנחל "הדרך" (- זה שמם של
הנחלים במקום זה).
אורין ביקש בליבו לפגוש לוחמים גדולים וללמוד מהם. אדם הראשון,
אברהם אבינו שנלחם במלכים, יעקב שנלחם במלאך, משה רבינו ואחיו
אהרון. אך אורין לא ציפה שפגישה עם אחד מאלה תתרחש בחייו, וגם
לא במותו.   אורין יצא מהמפל והלך לשכב על צמחיה ליד הנחל,
בזמן שכולם המשיכו לשחק.
אורין החל לחלום בעת שעדיין לא ישן. בחלומו פגש את כל מה שחפץ
לפגוש- אורין ניסה לשאול שאלות רבות, ולחוות אנשים רבים. אורין
פגש בחלומו את יוסף, והרגיש את יעקב אבינו. הוא פגש את אדם
הראשון. היה זה חלום שלא ישכח ממנו- במיוחד כשניסה לפגוש את
אברהם והוא הותיר בו תחושה עצומה ורושם עז. את משה הוא חש
ממקום בטוח וחשש להתקרב אליו. הוא ניסה לשאול אותם שאלות על
איך להיות לוחם טוב או חזק יותר- אבל נראה שלא קיבל עצות בנוגע
ללחימה, אלא תחושה של אבן כבדה וגם משהו כמו...
'אציעה לך לחיות חיי אמת'.
אורין המשיך לשכב על הדשא כשליבו עוד דופק בחזקה מהחלום החזק.
אורין הרגיש  להוציא את הספר שהיה בתיקו ולהתפלל. היה זה ספר
מיוחד. ואורין ניסה להתפלל אפילו שכמעט תמיד הוא לא חש משהו
בתפילה, אורין הוציא את הספר- וקרא מעט על מה שנותן קיום, בכל
רגע, ואימץ את מוחו.  הוא פתח בפרק של התפילה והתחיל להגיד
לאט-לאט, בשמחה-  "השכל האלוהי ממלא אותי בשמחת חיים"
הוא ניסה להגיד זאת באופן שונה "המחשבה האלוהית ממלאת אותי
בשמחת חיים", ולבסוף
"המחשבה הא-לוהית ממלאת אותי בשמחת חיים"  (לשון חשיבה)
 הוא חזר על המילים לאט לאט ובשמחה, לא באופן מכני כלל, אלא
בהנאה וברגש.  במשך 15 דקות. ואז הוסיף תפילה נוספת "הנהר
(מים) של הבריאות האלוהית מציף את לבי, וממלא אותי בשפע של
בריאות" במשך דקות ארוכות. הוא ניסה לעשות זאת כפי שכתוב בספר
"צריך שיהיה זרם של מחשבות הנובע משיכל האנושי ושוטף לעבר השכל
האלוהי. התפילה תענה ותאפשר את העזרה האלוהית בכל צעד וצעד
בחיינו" - ואכן אורין החל לחוש משהו.
הוא שח לעצמו "הנני יודע שאתה כאן, אך אינני רואה אותך..."
התפילות מתקבלות.
אורין חש עכשיו כמו לפני שנתיים, כשהתפלל פעם אחת ,וחש שיד או
ישות באה מעליו ומברכת אותו - או נוסכת עליו משהו של ממש-
כמעט פיסי , ואורין חש שונה ומלא באור או ברכה).  עכשיו התחושה
היתה דומה.
(פעם אחת חש שיד או ישות באה מעליו ומברכת אותו - או נוסכת
עליו משהו של ממש-  כמעט פיסי , ואורין חש שונה ומלא באור או
ברכה).  עכשיו
קרב 9
אורין סידר את  החרב שלו, ונראה עסוק ומרוכז. הוא גם ניסה לאזן
את האנרגיה באצבעות שלו שיהיו כחול ואדום במידה שווה- אדום
לאנרגיה פורצת. אורין מילא את גופו באור - כדי לא להיות מושפע
מהפחדים של אוריאל, והאויבים. הוא ביקש להיות מוגן ונשא תפילה
להוות צינור. צינור אנרגיה קוסמית , צינור נקי מהיקום.
הוא שלח אור לידידיו, במחשבתו ובידיו וחשב על צינור השולח
אנרגיה מהקוסמוס.
אורין זימן אנרגיה של משהו או מישהו בהקטנה ושאל אותה שאלה.
הוא ביקש להבין תשובה דרך האנרגיה.  
אורין ידע שמקור הפחד זה במוח הפיזי. תכלית אהבה זה שם,
האינסוף או 'המגמה המוסרית של הטוב של העולם
שורש הפחד, שנמצא במוח,  יכולים לנבוע מ-
התעסקות בעולם הפיסי לבד ולא ביצירתיות.
חוסר ידיעה על סדר ביקום ותחושה של בלגן- מה שנוגד אולי את
טבענו השואף לאחדות, סדר, הבנה.
'האם קיימת אמת אחת... שם קיימים סדר...הבנה...אחדות?' חשב
אורין.
אורין הכיר בני אדם שהאמינו בלבם באחד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מוכן שהוא
יעיין וישפצר,
אבל למחזר- זה
אני עושה לבד.




קומיצה, בסלוגן
נדוש על נושא
מאוס, שנטחן ללא
הרף.
כאמור- ממחזר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/17 12:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כלב אלעד איש שלם

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה