הילד אמר לי שהוא מת
נתתי לו חיים,
אבל הוא אמר שהוא מת

קברתי אותו, וישבתי בצל עץ האשוח
ציפורים השמיעו קולות
הלכתי לנהר לרחוץ ידיי מהדם.

האבא הזועם הגיע לבית מגורי הילד
הוא דפק על שולחנות,
הוא קילל קללות נוראיות,
הוא רמס זכויות אדם בסיסיות,
והקניט שוב ושוב את בנו הקטון
"למה אתה קטון?" שאל אותו האב בכעס
"לא יודע," בכה הילד, "זו לא אשמתי,"
"למה אתה לא אכזר ונורא כמוני?" שאל אותו האב בכעס
"לא יודע," ענה הילד, "אולי בגלל שאני ככה קטון,"
"אתה לא צריך להיות קטון," צעק עליו אביו, והשפילו עד עפר,
"אתה צריך להיות אכזר ונורא כמוני,"
"אבל אני לא נורא ואכזר," אמר הילד,
"אני קטן ורך,"
"אתה יודע מה אדם אכזר ונורא כמוני עושה לקטן ורך,"
אמר האב ונשף ושאף תימרות עשן
"אני קורע אותו, ומשמיד אותו, ושורף אותו,
עד שהוא מתחרט שהוא נולד קטן ורך,
ולא נורא ואכזר כמוני,"