|
בארצות בהן קורה משהו...
קורה משהו
ובארצות בהן לא קורה משהו...
לא קורה משהו.
אני שבוי המנגינה המכור לקצב
בסך הכול נעים וטוב לי לחפף
ואם אני לא אשחק אותה,
אני לא אבכה, אני לא אוכל קובה.
למי מי אתה?
- למה מי אתה?
אני זה בטח לא אתה!
- ואני זה בטח לא אתה!
אז מי אתה?!
- לא אתה!
אז מי?!
- אני!
מי זה אני?!
- לא אתה!
אלא מי?!
- עצמי!
איזה סוג אישה,
איזה סוג תודעה
היא שגרירה של עצמה.
הארנק ריק והכסף נגמר
מה הבעיה? נקנה כסף חדש.
בואו כולם,
בואו לרקוד!
פההההההה...
לא צריך לעבוד! |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.