שוב אני נזכר
באותו מוטיב מוכר
הקלות הבלתי נסבלת
בה החלקתי על השלט
על השלט היה כתוב "סכנת החלקה"
כשניסיתי לקרוא, החלקתי וקיבלתי מכה

אמרת שאתה מפוצץ
"אוי" דאגתי, "רוצה לחם?"
אמרת לא
"קרה משהו?" שאלתי
"לא!" צעקת
"למה אתה לא מספר לי מה קרה?"
"כי לא קרה כלום"
"אז למה צעקת?"
"כי אתה מעצבן"
"אז כן קרה משהו"
וה"לא קרה" הפך ל"ייתכן"
הגיעה שתיקה
מביכה מעיקה
ואז שברתי אותה.
"רוצה לחם?"
"לא"
"למה? זה טעים"
"אני מפוצץ"
"אבל אתה אוהב לחם"
"אני לא אוהב לחם עכשיו"
"למה? מה קרה שאתה כבר לא אוהב לחם?"
"אין לי כוח להסביר"
"זה אומר שכבר לא תרצה לחם יותר אף פעם?"
"לא"