כי אני לא ראיתי אותך,
עומד בשעריי גיהינום עם פרח אדום בידך,
וחפץ להיכנס פנימה,
במחשבה שזה גן-עדן,
או לפחות מקום מהנה אחר.
כי אני לא שמעתי אותך,
שר שירי קלס והרג,
עם כוס בירה ביד אחת,
ורובה צלוב על הכתף,
כשאתה מדמה לעצמך שאלו שירי תקווה ושלום,
ואתה חותר לטוב,
ומצפה לימים מאושרים לך ולעולם הגשמי והרוחני.
כי אני לא הרחתי אותך,
מתכסה ברקב ושלוליות של שלפוחיות,
ולא יודע רחצה מה היא,
כי אבדו התקוות לכאורה מעל פני האדמה,
והקיים הוא קיים ולא משנה באיזו צורה.
כי אני לא טעמתי אותך,
עם לימון ושתן מפזר רקב לאוויר,
וממליח את המלוח וממתיק את המתוק
ומגדיש הסאה בכל אשר תפנה,
ומכביד על כף המאזניים.
כי אני לא מיששתי אותך,
זקן ואפרורי ומרקיב,
מתמזג עם הפרא המגושם,
והופך חלק מדרדר וקוץ,
סלע ורפש,
בו אין הבדל בין אדם,
ל-חי, צומח, דומם. |
