מי ידע מה יהיה,
מי חשב איך יראה,
שמש הנעורים הראתה לי את כל העולם,
וכולו שלי.
מי ידע איך יהיה,
מי חשב מה יראה,
נפרדת מגוונים מתוקים של תום,
ומכה שורש באדמה מלוחה,
וכולה שלי.
יודעת איך יראה.
יודעת מה יהיה.
העין רואה את החלום,
אך מסתירה את הדרך.
בעוד לבי מגלה אותה,
על שביל הבטון בדרך אליו
וכולו שלי.
יודעת שלא יודעת,
ומה שנעשה יהיה ביחד.
והחדר בלב הופך לבית,
ותינוק מקיץ אותי לכוכבי המדבר,
והם כולם שלי.
מבלי לדעת איך זה יהיה.
מבלי לדעת איך זה יראה.
זה קורה, זה נברא, ממעשים.
עקשנית כיהלום, בשמש של זהב.
תיבת האוצר שלי מתמלאת,
בצלילי החיים וצלי העצים,
שכאילו היו פה תמיד,
והם כולם שלכם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.