|
"היא הלכה ביום האחרון של הסערה
עקבותיה נמחקו במימי נחלי האכזב
שמתמלאים במהירות ונעלמים ללא קול
אילמות העצים ושתיקת הקירות המשיכו את השגרה
לא ידעתי שנפרדנו לא ראיתי אותה בלכתה
היא הייתה כל כך חייה וקיימת בתוכי
ואולי בשל כך לא ראיתי אותה
מחליקה מבין אצבעותיי
ומלטפת את שערי בדרכה החוצה
ואולי היא לא הלכה
אולי אני הוא שהלך
אולי הסערה לא שכחה
ועצים וקירות לא נפרדו
כי היא עדיין כאן
ממש פה
היא אתנו עד הסוף
הילדות
כמו נשימה."
|
|
|
עורך יקר:
איך זה להיות שם
למעלה? אתה בטח
יושב לך עם כוס
הקפה ואומר
לעצמך- מה הם
חושבים לעצמם
הקוראים היקרים
שלי? יש מלחמה
בחוץ וכל שניה
נולד עוד תינוק
סיני רעב ממצמץ.
מזג האויר לא
ישתפר וכל מה
שמעניין אותם זה
עומד לי, לא
עומד לי, ולאיזה
כוסית אני מביא
היום...
עורך יקר,
סופרסטאר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.