אהבה כאובה,
לא תמיד מלאת גאווה,
פעמים מסתתרת,
לעתים בין טיפות ובין צללים,
ולפעמים יוצאת בגאון,
מצליחה להתגבר על השיברון.
לא תמיד הייתה מסתתרת,
לא בכל עת, הייתה מתבטאת.
אך היום, עת זלגה ממרום,
הגיעה כולה עטופה,
הצליחה להתרומם בסופה,
ניסתה לפאר את האור,
והבינה,
לא הכל שחור.
ניתן לטפטף אהבה,
ולחזות בבואה בגאווה,
ניתן לשלב בין אפור ולבן,
אך האם השד לא נורא מכוון?
האם טיפות של אהבה,
לא ידבקו למסגרת הכהה?!