אין מלחמה באופק, אפשר להירגע
בסך-הכול כמה הפצצות,
כמה ערים שיימחקו,
מאות אלפים שימותו,
אבל הפרחים ימשיכו ללבלב
אפשר יהיה לשבת בין הבתים ההרוסים,
להצית סיגריה טובה,
להכין קפה על מדורה,
לאכול כלבים וחתולים,
להתענג על רעש המנועים של מטוסי הקרב,
שמפרים את שקט הלילה
אפשר יהיה לקרוא ספרים מהפכניים לאור נר,
לצבור נשק בסליקים,
לגדר מחנות ארעיים,
ולתלות בלי משפט כל מי שחטא בחוסר משמעת,
של משמרות המהפכה
אפשר יהיה להקים חברה חדשה מאפס,
לגייס אנשים צעירים מיואשים,
ולהבטיח להם משמעות ותכלית
אפשר יהיה לגדל נענע בשביל תה,
ועגבניות ומלפפונים בשביל סלט,
ולהשקות אותם במידה,
שלא יהיו גדולים ונפוחים ממים
אפשר יהיה ליירט מסוק,
על-ידי טיל כתף
ואז להסתער על ניצולי המסוק,
ולבצע בהם טבח
אפשר יהיה לפוצץ את בית-הספר,
ואת מוסדות הציבור
להוריד את בית-המשפט עד עפר,
כדי ליישר את השטח למגרש אימונים
אפשר יהיה לשלם בקפה, בתה, בשוקולד
לבזוז את הערים העשירות,
כדי שיהיו שמיכות וכרים לילדים
אפשר יהיה להעמיס את עשקי הציבור,
עם קלשונים על משאיות,
ולקחת אותם למשרפות,
או לתת להם לחפור בעצמם את קברם
אפשר יהיה לצלוף בקפיטליסטים,
כדי להתאמן בירי
ללמד ילדים דברים מועילים יותר ממה שמלמדים אותם בבית-הספר,
כמו להניח פצצות בשטח אויב,
ולהכין קליעים מחורצים לרובים
אלו אכן יהיו ימים יפים,
בהם טבעו האכזרי האגואיסטי האמתי,
של בן האדם,
לא רק ירקוד,
אלא גם ישיר. |